פעם בדרך נסיעתנו עם מוהרא"ש נ"י לשדה תעופה בדרכו לארץ ישראל, עברנו על יד גשר שמחובר לכביש הראשי, ובדיוק כשהגענו לפני הגשר הורידו מחסום, והעמידו את כל הרכבים, והגשר התחיל להפתח ליתן מקום לאניה לעבור, והוצרכנו לחכות זמן מה עד שעברה האניה, והורידו חזרה את הגשר, ורק אחר כך המשכנו לדרכינו, ואז בשהותינו בהמתנה לאניה שתעבור.
ענה ואמר לנו מוהרא"ש נ"י, האם אתם יודעים מה מראים לנו מן השמים בזה? שבדיוק לפני הרכב שלנו נפתח הגשר? הלא רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' מ"ח) שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל, והנה בני אדם עוברים על הגשר הצר של עולם הזה, אבל בכלל לא מרגישים שהם על גשר, כי הגשר נראה כמו דרך כבושה וכביש ראשי, ובן אדם נדמה לו שישאר שם לעולם, ואינו חושב על תכליתו הנצחית, להכין לעצמו תורה ותפילה, מצוות ומעשים טובים, אבל פתאום הגשר נפתח, והנה רואה שזה רק גשר, וכל התכלית היתה רק להגיע אל מחוז חפצו בצד השני, ואם היה חכם והזכיר עצמו בעתו ובזמנו, בעוד שיש לו זמן להכין לעצמו צידה לדרכו, אזי אשרי לו ואשרי חלקו, כי יגיע לשם עם כל מה שהכין לעצמו, אבל אם אינו מזכיר עצמו בזמן, הנה נפתח הגשר, והנה כבר נגמרה נסיעתו, ובאילו פנים יכנס למחוז חפצו, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל, ותמיד מזכיר לעצמו שהוא רק על הגשר בעולם הזה, להגיע אל עולם הבא, ובכל עת ורגע יכול הגשר להתרומם ולהיפתח, ואזי יחטוף בכל יום ויום כל טוב אמיתי ונצחי, ולא יבוש ולא יכלם לעולם הבא. והמשיך מוהרא"ש נ"י אז בשיחתו הקדושה, וענה ואמר, והנה עכשיו נסתכל על דבר שני, למה, ועל מה, הגשר היה צריך להיפתח, ולהעמיד את כל התנועה, ולעכב מאות אנשים מלהמשיך לדרכם? בשביל ליתן מקום לאניה לעבור, והנה אם ראיתם, האניה בעצמה היתה יכולה לעבור תחת הגשר, רק היה לה תורן דק וגבוה, שלא היה לו מקום לעבור, ובשביל התורן הוצרכו להגביה את כל הגשר! הנה גם מזה יוצא לימוד עצום ונורא מאד, שכל זמן שהאדם משים עצמו כאפס ואין, ואין לו שום מציאות בזה העולם כלל, אזי יכול לעבור בשלום תחת כל מיני גשרים ודרכים, ולא יעכבו אותו כלל, שזוהי אני"ה אותיות האי"ן, שמי שהוא אפס ואין, אין לו מניעות כלל, אבל מיד שיש לאדם איזו ישות וגיאות, והתורן שלו עולה למעלה, אפילו שיהיה דק מאד, כבר אינו יכול לעבור בשלום, וצריכים להרים ולהגביה הגשר, ולעכב מאות אנשים מללכת לדרכם, הכל בשביל הגאות והישות שלו, וכמו הסיפור של הצבי שהיה רוצה לרוץ בתוך היער ונסתבכו קרניו בעצי היער ולא היה יכול לזוז ממקומו, והתחיל לבעוט עם רגליו בכל הכוחות, וניגש אליו השועל ושאל אותו, על מה אתה בועט כל כך ברגליך? וענה ואמר לו הצבי, הנה תראה, כל האילנות האלו הם מפריעים לי לרוץ חפשי, אני אעקור מן היער הזה את כל האילנות, ואוכל לרוץ כרצוני, ענה ואמר לו השועל, הנה אתה מדבר כטיפש, אם תחיה אלף שנה לא תצליח לעקור אילן אחד עם רגליך, כל שכן יער שלם, אני נותן לך עצה פשוטה, תחתוך את הקרניים שלך, ואז תוכל לרוץ כרצונך… וכן הוא אצל כל אדם שהגאות שלו מפריעה לו להצליח בכל עניניו כרצונו, ואם היה מבטל את הישות שלו לא היה לו שום מפריע כלל, ולכן אשרי מי שתמיד משים עצמו כעפר לדוש, ואין עושה מעצמו שום ישות ומציאות כלל, כי אזי יהיה יכול לעבור לשלום דרך כל המניעות והעיכובים שיש בזה העולם, ויכנס לשלום לביתו הנצחי לעולם הבאה, אשרי לו ואשרי חלקו. (שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו) |
||
|
||
לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן |