מאז שפוטרתי ואני מובטלת אני מרגישה יותר ויותר את היחס הרע של בעלי
אני בת 57, נשואה כארבעים שנה ויש לנו שלושה בנים גדולים. במשך השנים סבלתי מבעלי אלימות פיזית וגם מילולית ונפשית, אך היו לנו גם זמנים טובים בעיקר בתקופה שעבדתי בגלל שהייתי עסוקה ומלאה בעשייה ולא התייחסתי להשפלות שלו.
מאת רינה: אני בת 57, נשואה כארבעים שנה ויש לנו שלושה בנים גדולים. במשך השנים סבלתי מבעלי אלימות פיזית וגם מילולית ונפשית, אך היו לנו גם זמנים טובים בעיקר בתקופה שעבדתי בגלל שהייתי עסוקה ומלאה בעשייה ולא התייחסתי להשפלות שלו. כיום אני לא עובדת כבר 3 שנים כי סגרו את המחלקה בה עבדתי ופוטרתי. קיבלתי את זה קשה מאוד ונפגעתי גופנית ונפשית מהנושא, ובעקבות זה אני מרגישה יותר את היחס המשפיל של בעלי שהולך ומחמיר. אגב, אני דתיה ובעלי לא. איך עליי להתנהג עם בעלי?
תשובה:
בעזה"י יום ד' לסדר וירא י"ב חשוון ה'תשע"ה
שלום רב אל רינה תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
לדעתי המצב לא כל כך גרוע כמו שאת עושה את זה וכו' וכו', אלא עד עכשיו לא היה לך זמן אפילו לחשוב מבעלך וכו', שזו אחת מהסיבות שהבעל שלך התעלל בך פיזית, מילולית ונפשית וכו', מה שעדיין אני מסופק בזה וכו', כי צריכים לשמוע גם את הצד שלו וכו', וכפי דבריך התעלמת הרבה ממנו וכו' וכו', ועכשיו כשאין לך כבר עבודה ואת שבורה מזה וכו', ויש לך זמן לחשוב איך עברו לך החיים וכו', אזי צץ לך במחשבה שפעם הוא התעלל בך פיזית, פעם הוא התעלל בך מילולית, ופעם הוא התעלל בך נפשית וכו' וכו', ושכחת מה את עשית לו וכו'.
ולכן לדעתי תראו להשלים ביניכם, ותראו שהשמחה והנחת ישרו בתוך ביתכם שאין לך עוד דבר כל כך חשוב כמו השלום, כמאמרם ז"ל (עוקצין פרק ג') לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום"; ותרוו יחד נחת משלושת הבנים שהבאתם לזה העולם.
מה אומר לך, כל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, צועקים אחד על השני, מתווכחים יומם ולילה, וממררים לעצמם את חייהם – הבית נהפך לגיהנום עד כדי שנאה שאחד שונא את השני ולא יכול לדבר איתו וכו', וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה" – מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול לקרות גם לו יום אחד וכו', ותמיד נדמה שרק לזולת זה קורה אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות הדעת והמוחין האלו האיש ואשתו רבים ביניהם, ולא מסתדרים יחד, עד שמתגרשים, ורחמנות גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם.
אני מאוד מקווה להקדוש ברוך הוא שתכניסי את הדיבורים האלו בתוך לבך, ותשלימי עם בעלך, כי חבל לכם לריב ביום ובלילה ולהיות ברוגז אחד עם השני, שזה לא מביא אל שום תועלת ואל שום דבר.