איך שומרים על החשק בעבודת ה' יתברך ועל הקירבה ביני לבין אלוקים?
יש לי בעיה שנראית לי חמורה והאמת גם די מעיקה. רבינו נחמן מברסלב דיבר בליקוטי מוהר"ן על אהבה ויראה - שזה בעצם החשק בעבודת ה' יתברך. לעיתים ברוך ה' יש לי הרבה חשק בעבודת ה' יתברך, אבל לעיתים קרובות אני מגיע לשפלות גדולה בחשק וכמעט שאין לי חשק לעשות כלום, ומתוך המצב הזה אני מתחיל לבוא לרוגז וכעס על אלוקים.
מאת יהודה: שלום רב. יש לי בעיה שנראית לי חמורה והאמת גם די מעיקה. רבינו נחמן מברסלב דיבר בליקוטי מוהר"ן על אהבה ויראה – שזה בעצם החשק בעבודת ה' יתברך. לעיתים ברוך ה' יש לי הרבה חשק בעבודת ה' יתברך, אבל לעיתים קרובות אני מגיע לשפלות גדולה בחשק וכמעט שאין לי חשק לעשות כלום, ומתוך המצב הזה אני מתחיל לבוא לרוגז וכעס על אלוקים. איך שומרים על החשק בעבודת ה' יתברך וכן על הרוח הטובה ביני לבין אלוקים? תודה.
תשובה:
בעזה"י יום ה' לסדר נצבים וילך כ"ג אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יהודה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רס"א) כשנופל אדם ממדריגתו ידע שמן השמים הוא, כי ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות, על כן נפל שיתעורר להתקרב להשם יתברך, ועצתו שיתחיל מחדש להיכנס בעבודת השם יתברך כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם, וזה כלל גדול בעבודת השם יתברך, שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש; ולכן תעשה בכל יום ובכל שעה ובכל רגע התחלה חדשה ותשכח את העבר שלך, וכך תוכל להתקדם תמיד וכו', וזה שהתורה הקדושה מתחילה עם תיבת 'בראשית' וכן עם ב' גדולה, להורות שאם רוצים להתחיל בכל פעם מ'בראשית', אזי העצה ב' ראשית, היינו להסתכל תמיד קדימה, לא להסתכל אחורנית מה שקרה מקודם או אתמול ושלשום וכו' וכו', וכן לא להסתכל מה למעלה ומה למטה, רק להסתכל קדימה, ורק ככה יכולים להתחיל בכל פעם מחדש.
וזה החידוש של רביז"ל שאמר בפירוש שצריכים לעשות התחלה חדשה בכל יום, בכל שעה ובכל רגע ממש, ותמיד לשכוח את העבר, ואל כל זה זוכים רק על ידי תוקף השמחה שצריכים למסור את נפשו להיות בשמחה, כי אין עוד דבר שמקרב את האדם להקדוש ברוך הוא כמו מידת השמחה, אבל להגיע לשמחה זו העבודה הכי קשה, ולכן צריכים למסור את נפשו רק להיות בשמחה תמיד, והשמחה מרחבת את הדעת, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך.
אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו', ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזו עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחבים מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחר לגמרי.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.