שאלה: מאת יעקב: עוברים עליי הרבה משברים – יש לי אשה קשה מאוד, אני מכבד אותה אבל היא לא יכולה לדבר בנחת רק בצעקות וקללות, והיא משפילה אותי בלי סיבה. יש לי ילדים קשים שעושים לי את המוות בבית, מסתבכים עם ילדי השכנים ועושים נזק. בנוסף לכל זה אני עובד קשה מאוד ובעל הבית רודף אותי אף שאני עושה את מלאכתי בנאמנות. למה זה מגיע לי? נמאס לי כבר מהחיים… תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר פנחס ט' תמוז התשע"ד שלום וברכה אל יעקב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מה אומר לך, בזה העולם צריכים התחזקות חדשה בכל יום ובכל שעה ובכל רגע ממש כפי פגעי ומקרי הזמן, ועיקר ההתחזקות לידע כי השם יתברך אב הרחמן, וכמו שאמר דוד המלך (תהילים י"ח) "ארחמך הוי"ה חזקי"; בזה שאני יודע שאתה יתברך רחמן – זו כל ההתחזקות שלי. אתה צריך לדעת אשר כל נשמה ונשמה היא חלק אלוק ממעל ממש, וירדה לזה העולם לעסוק בתיקון העולם כל נשמה כפי שורשה, ולכן אסור להסתכל על אחרים כי כל אחד בא לזה העולם לתקן עניין אחר שדבר זה נעלם מעין כל, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) שלכל אחד יש נקודה מה שאין בחבירו ולא יכול לעשות כמו חבירו, כי כל אחד ואחד יש לו את השליחות שלו בזה העולם. ולכן אסור להישבר משום דבר שבעולם אלא להתחזק ולהחזיק מעמד ולהרגיל עצמו לברוח רק אליו יתברך בשיחה בינו לבין קונו שזה מה שמקשר את האדם אליו יתברך, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד) אשר השער והפתח להיכנס אל הקדוש ברוך הוא הוא על ידי תפילה, וכן במצבים הכי קשים שלך אל תתייאש אלא תקיים את מצוותיו יתברך שהם רצונו יתברך בשמחה עצומה, ואפילו שנדמה לך כאילו מה כבר שווים הציצית שאני מתעטף בה והתפילין שאני מתעטר בהן וכו'? אל תאמר זאת! כי בשעה שעובר על האדם כל מיני דינים ומשברים וגלים ונדמה לו כאילו אבד מנוס ותקווה ממנו, וכאילו איבד כבר את העולם הזה והעולם הבא גם יחד וכו' – אל ישבר כלל, אלא מתוך צרותיו ודחקותו יברח אליו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה ויבכה לפניו יתברך ויספר לו יתברך את כל מה שעובר עליו בפרטי פרטיות וכו'. מה אומר לך, אין עוד נחת רוח שיכולים לגרום לו יתברך כמו בשעה שעוברים על האדם כל מיני משברים וגלים מבית ומבחוץ, צרות ויסורים ומכאובים וכו' ואף על פי כן אינו נשבר אלא בורח אליו יתברך בלב נשבר, לב אמת, לב נכון – דבר זה מזעזע את כל העולמות, ומכל שכן אדם כזה שעוברים עליו כל מיני משברים וגלים ואף על פי כן מקיים את מצוותיו יתברך בשמחה – אין למעלה מזה. מי יודע מאיזה שורש אתה וכו'? ומי יודע מה עליך לתקן בזה העולם שעוברים עליך כל כך הרבה משברים וגלים וכו'? ולכן ראה להתחזק ותעשה כל מיני פעולות שבעולם לא ליפול בחלישות הדעת וקטנות המוחין ויאוש ודכאון וכו' שזה גרוע מהכל. ואם היית יודע איזו נחת רוח תגרום לקדוש ברוך הוא בזה שאתה מחזיק מעמד ולא עונה וכו' אזי היית רוקד מרוב שמחה, ולכן אל תקרא תגר על גודל הצער והיסורים שאתה סובל, והקדוש ברוך הוא ימתיק ממך את כל הדינים ותבשר לי תמיד בשורות משמחות.
|