שאלה: מאת מאיר: לכבוד הצדיק מיבנאל. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר שלח י' סיון ה'תשע"ד שלום וברכה אל מאיר נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שהחיים לא קלים לאף אחד, ומנסים את כל אחד בנסיונות מאוד מאוד קשים זה בכה וזה בכה וכו' וכו', וכמו שאמר רביז"ל למוהרנ"ת ז"ל (שיחות הר"ן סימן ש') כל מה שאתה רואה בעולם, כל מה שנמצא בעולם, הכל בשביל הבחירה והנסיון, היינו שמנסים את כל אחד בכל מיני ניסיונות קשים ומרים לראות לאיפה יבחר לברוח וכו' – אחד בורח רק אל הקדוש ברוך הוא וכו', ואחד בורח אל תוך האש ונכנס במחלוקת ובמריבות ומסתבך יותר ויותר וכו'. ולכן אתה מוכרח להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולא להישבר משום דבר, כי כך גילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: כשאדם פוגם במחשבה – הוא סובל מהילדים שלו, וכשאדם פוגם בדיבור – הוא סובל מאשתו, וכשאדם פוגם במעשיו – הוא סובל מבני אדם. ולכן ראוי לחזור בתשובה שלימה במחשבה דיבור ומעשה שלו, ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון, ויתבטל כל הסבל שסובל מהם, ולכן אתה צריך להתאזר במדת הסבלנות, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכור מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודע לך כשאדם עוצר את עצמו לא לכעוס, בזה, אפילו שנמצא במדור הקליפות וכו' הוא עולה עד עולם האצילות, שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות וההמנעות מהכעס שבדרך כלל בא מגיאות וישות. אדם צריך לבטל את עצמו כל כולו אליו יתברך, ושלא יהיה לו אפילו משהו תרעומת על אשתו וכו', כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". אני יודע שכואב לך מאוד מהבזיונות שאתה סופג מאשתך, אבל אתה צריך לדעת שהכל הוא בחשבון צדק ממנו יתברך, ולכן אין ברירה אחרת אלא לשתוק, וכמו שפירש החיד"א את הפסוק (בראשית כ"ה י"ד) "ומשמע ודומה ומשא" – היינו לשמוע, לידום ולסבול, וצדיקים פירשו את הפסוק (במדבר ז' י"ד) "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" – "כף אחת" – היינו כפיפה אחת שאדם כופף את עצמו לפני הזולת, זה כבר שווה "עשרה זהב". ולמה? כי "מלאה קטרת". ואמרו חכמינו הקדושים (יומא כ"ו.) שקטורת מעשרת שלבסוף יהיה עשיר ולא יצטרך טובות מאף אחד, כי בזה שאדם מתכופף רק לזמן מועט, זה כבר שווה עשרה זהב ולבסוף יהיה בעצמו נעשה עשיר. ולכן אין עצה אחרת לתת לך – רק סבול סבול שזה שווה כסף, כמאמרם ז"ל (ברכות כ.) מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא [אם מחכים רק מרוויחים]. אני יודע שזה קשה לך מאד מאד לספוג כל כך הרבה בזיונות ושפיכות דמים וכו' וכו', עם כל זאת עליך לזכור שיהיה הרבה יותר סבל כשתתגרש מאשתך וכו', שאז אתה תסבול יותר ויותר, והעיקר שהילדים יסבלו סבל בלתי נסבל, ולכן עצור ואל תיכנס בלחץ, אלא שתוק שתוק, ועל ידי זה הכל יתהפך לטובה, ותקבל את הכל לכפרת עוונות. אני מאוד מקווה להקדוש ברוך הוא שתקיים את הדברים האלו, ואז טוב לך כל הימים, כי החיים כל כך קצרים, שחבל מאד מאד לריב ולהתווכח עם אשתו וכו', אף שתהיה צודק אלף אחוז וכו', מה כבר יהיה אם אתה תהיה צודק? אם יש לך אשה קשה כמו אבן וכו', אזי למה לך לריב עמה ביום ובלילה, ולהראות שאתה צודק וכו', זה לא יועיל בשום פנים ואופן, ולכן שתוק שתוק וכו', ותאמין לי שזה יכאב לה הרבה יותר שאתה לא עונה לה וכו'. כל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, מתווכחים יומם ולילה, וממררים לעצמם את חייהם, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום". וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול לקרות גם לו יום אחד וכו', ותמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות הדעת והמוחין האלו האיש ואשתו רבים ביניהם, ולא מסתדרים יחד עד שמתגרשים, ורחמנות גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם. הקדוש ברוך הוא ששמו שלום ישים שלום בביתך ובכל בתי ישראל.
|