שאלה: מאת שיינדל: שלום רב לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר כי תצא ו' אלול ה'תשע"ג
שלום רב אל שיינדל תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. המקור של השאלה שלך זה בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ק"ה, שרביז"ל מסביר שהנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי, וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא. והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב (דברים ל') "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו'. והנה איתא בזוהר (נשא קל"ז:) 'אית רחמים ואית רחמים, אית רחמים פשוטים דזעיר אנפין, ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה', כמו שכתוב (ישעיה נ"ד) "וברחמים גדולים אקבצך", ואנו צריכין רחמים, אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים, מחמת שאין מי שיכיר גדולת הבורא כל כך, מפני גודל הגלות והדחקות. והקדוש ברוך הוא בעצמו צריך להתפלל על זה, כדאיתא בגמרא (ברכות ז') מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר (ישעיה נ"ו ז') "ושמחתים בבית תפלתי", תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. ומה מתפלל, יהי רצון וכו' וכו'; והנה למשל כשיש בעיר שני עשירים, אחד יש לו עשירות פשוט, והשני הוא עשיר גדול מאד ומופלג בעשירות עצום והון רב מאד מאד אשר אי אפשר להעריך עשירותו. והוצרך אדם אחד לישועה גדולה, העולה לסך רב. והוא אינו יכול להתקרב לבקש מבוקשו, כי אם להעשיר הקטן במעלה, כי להעשיר הגדול אי אפשר לו לבוא אליו. אבל זה העשיר הקטן, אף על פי שהוא רוצה לעזור לו בכל יכולתו, אף על פי כן לא יוכל לקבל מבוקשו ממנו, כי אין ביכולתו למלאות משאלותיו של זה האיש, כי משאלותיו גדולים מיכולתו. על כן עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה, שיעשה כך: שילך לזה העשיר הקטן שבקל יכול להתקרב אליו, ולעורר רחמים אליו. שיבוא אליו ויאמר לו, הנה אני נצרך לישועה גדולה, ואני יודע שאתה חפץ לרחם עלי, אבל אין ביכולתך למלאות משאלותי, על כן מבוקשי ממך, כי הלא אתה רוצה לרחם עלי, יהיה זאת הרחמנות שלך עלי, שאתה תלך להעשיר הגדול מאד לבקש רחמים ממנו שימלא משאלותי, כי לעוצם עשירותו הגדול, הוא יכול למלאות משאלותי בכפלי כפלים, רק שאנכי איני יכול להכנס ולבוא לאיש גדול כזה, אבל אתה יכול לבוא אליו. תרחם עלי בזה, לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי, ובזה תושיעני בודאי כל צרכי ישועתי בשלימות. כמו כן הוא ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים, שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים, ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלימות. וזהו בחינות תפלת הקדוש ברוך הוא, שאמרו חכמינו הקדושים 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?', היינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים. כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים, שהם בחינות רחמים סתם דזעיר אנפין. אבל אלו הרחמים יש להם גבול, וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו, חס ושלום, אי אפשר להושיע לנו. על כן אנו צריכין לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפלתנו אצל השם יתברך, שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם, ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי, וזהו בחינת תפלת הקדוש ברוך הוא, והבן היטב, כי הם דברים נפלאים ונוראים מאד. [ועיין עוד שם] שזהו פירוש הפסוק (במדבר י"ב) "אל נא רפא נא לה". דלכאורה תמוה מאד כפל תבת נא, אך עתה מבואר היטב, שמשה רבינו עליו השלום, ביקש זאת מהשם יתברך, שהשם יתברך בעצמו כביכול יתפלל ויבקש מעצמו שירפא אותה. ועתה מה מתוק מדבש, התכת המקרא הזה. וזהו "אל נא" – היינו שמשה רבינו עליו השלום, התפלל לפניו יתברך ואמר לו "אל נא" וביקש והתפלל בעצמך מלפניך "רפא נא לה", היינו שמשה התפלל להשם יתברך וביקש אותו יתברך שהוא בעצמו יתפלל ויבקש "רפא נא לה". ועתה מדוקדק ומבואר היטב כפל תבת נא.
ואם כבר מדברים מהפסוק "אל נא רפא נא לה", יש עוד מאמר נפלא בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קע"ד: כשהדינין חס ושלום גוברים על האדם, אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין חס ושלום. וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לידתו משום שהיה אז העולם בדינין, ועל כן לא רצה אביו ליתן לו שם, כי על ידי השם יהיה ניכר ומסוים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו, וזהו כשהתפלל משה רבינו עליו השלום על מרים לא הזכיר שמה, רק אמר סתם (במדבר י"ב) "אל נא רפא נא לה". כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה, לא רצה להזכיר שמה בפירוש, ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפלתו, כי נ"א רפ"א בגימטריא מרי"ם יוכב"ד מכוון ממש, היינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר על החולה כשמתפללין עליו, אך לא רצה להזכיר בפירוש את השם.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|