שאלה: מאת דניאל: שלום כבוד הרב. אני חי בסביבה דתית, ואני נוכח לדעת שרוב הילדים, כאשר הם מגיעים לגיל ארבע עשרה – חמש עשרה הם מתחילים לשאול שאלות כמו: "למה להאמין באלוקים?" ו"למה להאמין ביהדות?". אני מכיר מישהו שהוא מגדיר עצמו חסיד ברסלב, ורציתי להתייעץ איתו מה צריכים לענות לילדים כאשר הם שואלים שאלות כאלו, אך הוא פשוט מתחמק, ואומר שאלו שאלות של כופרים. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר מטות מסעי כ"ד תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל דניאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אני מוכרח להגיד לך שרביז"ל אמר בפירוש (חיי מוהר"ן סימן תי"ח) אני אחד שהוא (אבות פרק ב') ודע מה שתשיב לאפיקורוס, וגם אנשי, עיין שם. רואים מזה שאצל רביז"ל העיקר הוא אמונה פשוטה בו יתברך, ולסלק את השכל והדעת לגמרי, ורק להכניס את עצמו באמונה שהוא יתברך נמצא ואין בלעדו נמצא, ודייקא הוא יכול כן לענות לכל אלו ששואלים שאלות בענייני אמונה, ולא רק הוא, אלא אנשיו האמיתיים שדבוקים בו, היינו שמתמידים בספריו הקדושים, ולכן כל מי שבאמת מקורב אל רביז"ל, הוא גם כן יכול לענות על כל הקושיות שיש בענייני אמונה. אתה צריך להבין שקושיות באמונה באים רק כשאדם פגום בברית, כי תיכף ומיד כשאדם פוגם בברית רחמנא ליצלן, נפגמים דעתו ושכלו לגמרי, ונכנסות קושיות וספיקות ועקמומיות בלבו, ושואל שאלות באמונה וכו', ונכנסות בו מחשבות של כפירות ואפיקורסות, והכל מחמת פגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, שזה מאד מאד מצוי בגילאי ארבע עשרה, חמש עשרה ושש עשרה וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א) שברית ואמונה תלויים זה בזה; אם אדם חזק בשמירת הברית, אזי לא יכנסו בו שום קושיות על הקדוש ברוך הוא, כי אמונה תלויה בשמירת הברית, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) "ובריתי נאמנת לו", ברית ואמונה תלויים זה בזה. ולכן כל אלו שמגיעים לגיל ה'טיפש עשרה' עולים להם קושיות וספיקות באמונה וכו', אשר באמת זו שטות גדולה מאד, כי אדם צריך להסתכל על עצמו איך שהוא הולך, ואיך שהוא מתנועע, ואיך שהוא מסתכל וכו', וצריך לשאול את עצמו: "מי הולך בי? מי מתנענע בי? מי מסתכל דרכי? אם לא החיות אלקות שיש בי!", כי אם הוא יתברך יוציא את החיות ממני, אזי אהיה כפגר מת, וכשחושבים על דבר זה, כבר מתבטלות ממנו כל הקושיות והספיקות באמונה הקדושה, אבל כשאדם חטא מאד ובפרט בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, אזי עולות לו תמיד קושיות וספיקות על הקדוש ברוך הוא, ועל הצדיק האמת הדבוק בו יתברך, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ"ב) מה שקשה קושיות על הצדיקים, זהו מוכרח להיות. כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, וכמו שקשה קושיות על השם יתברך, כמו כן בהכרח שיהיה קשה קושיות על הצדיק, כי הוא מתדמה אליו יתברך. ובענין הקושיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפומיה רביז"ל לומר: אדרבא! כך ראוי להיות דייקא, שיהיו קושיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדולתו ורוממותו. כי מעוצם גדולתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו, על כן בוודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך, ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קושיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, שעל ידי זה קשה קושיות, ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתינו, אם כן היה חס ושלום דעתו כדעתינו, עיין שם. ולכן מה טוב ומה נעים לומר את התפלה הזו בכל יום ויום, כדי לנקות את המח שלו מהזוהמא והזבל והלכלוך שנדבקו בו, כדי שיזכה לאמונה ברורה ומזוככת: יהי רצון מלפניך הוי"ה אלהי ואלהי אבותי שתחוס ותרחם עלי שלא יהיו לי שום קושיות וספיקות על גדולי מובחרי צדיקיך הנכללים בך לגמרי, כי אתה יודע את גודל חטאיי ועוונותי ופשעיי המרובים, שחטאתי עוויתי ופשעתי נגדך ימים ושנים, בכל מיני עבירות וחטאים מגונים, ובפרט בפגמי הברית, שעל ידי זה נעקר מוחי לגמרי, ונתעקם לבבי, ונתמלא עקמומיות וקושיות עליך, ומזה בא שיש לי בכל פעם קושיות וספיקות על גדולי מובחרי צדיקיך הקדושים ששלחת לזה העולם לגלות ולפרסם את אמתת מציאותו יתברך. ולכן חוס וחמול עלי שאזכה לחזור בתשובה שלימה, ולדעת את האמת שאין לי דעת בכלל, "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי", ואיך מלאו לבי ודעתי להקשות קושיות עליך ועל צדיקיך האמיתיים, הדבוקים לגמרי בך, אין זה אלא מפני רוע מעללי ועוונותי המרובים.
ולכן אבקש אותך אבי שבשמים, שאזכה לחזור בתשובה שלימה לפניך, ולא אעשה יותר הרע בעיניך, ותמחול ותסלח לי על כל מה שחטאתי עוויתי פשעתי נגדך עד היום הזה, ואזכה מעתה לאמונה ברורה ומזוככת בך, שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ואזכה לאמונת חכמים – להאמין בדבריהם, ולידע שמעשיהם אינם פשוט, ואף שעולה על לבבי תמיד קושיות וספיקות על מעשיהם ומדותיהם, זכיני לדעת שמוחי פגום לגמרי, ולכן עולים על לבי תמיד קושיות וספיקות על מעשיהם והנהגותיהם, מאחר שאני פגום לגמרי. ולכן אבקש אותך שאזכה מעכשיו לחזור בתשובה שלימה על פגם אמונת חכמים, ועל ידי זה אזכה להגיע לאמונה ברורה ומזוככת בך, עד שאזכה להכלל בך לגמרי מעתה ועד עולם, אמן סלה. אל תבלבל את עצמך, אתה כן יכול לדבר עם כולם מאמונה פשוטה בו יתברך, ובוודאי תצליח את דרכך, וללמוד בספרי חקירות אפילו של גדולי עולם אסר לנו רביז"ל וכו', כי הם שואלים קושיות מאד עמוקות, והתירוצים גם כן עמוקים מאד, שאין דעתינו יכולה להבין את זה, ועל ידי זה אנחנו נשארים עם קושיות. ולכן עדיף שלא לעיין בזה כלל, אלא להכניס את עצמו לגמרי באמונה פשוטה בו יתברך, שאז החיים שלו חיים נעימים, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ב) אמונה הוא ענין חזק מאד, וחייו חזקים מאד על ידי אמונה. כי כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים חס ושלום, אזי יוכל לנחם עצמו ולהחיות את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והיסורים הם לו לטובה ולכפרה, ובסוף ייטיב לו השם יתברך בעולם הזה או בעולם הבא. אבל מחקר שאין לו אמונה, כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות, ואין לו במה להחיות את עצמו ולנחם את עצמו. והמשכיל יבין דברים אלו מאליו ויבין דבר מתוך דבר כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והכלל שעיקר הוא האמונה בלי שום חקירות כלל, ובזה יהיה חזק לעולם בעולם הזה ובעולם הבא ולעולם לא ימוט אשרי לו.
|