שלום לכבוד מוהרא"ש שליט"א. אני חוזר בתשובה כבר כמה שנים, ויש לי בעיה קשה מאוד שממררת לי את החיים והופכת אותי לבלתי נסבל על הבריות: נהייתי בעל עין הרע כלפי כל דבר – כלפי השם יתברך, כלפי הצדיקים, כלפי בני תורה וכלפי כל הבריות וזה הפך אותי לבלתי נסבל על כולם והרס לי את החיים. אני מרגיש שנהייתי תלמידו של בלעם ממש, נהיו לי דפוסי חשיבה של מקטרג, כל הזמן אני חושב רע, ואני מלא בגאווה.
בבקשה כבוד הרב, מה אני יכול לעשות כדי להינצל מהמידה הרעה הזו של בלעם הרשע ולזכות ללמוד תורה בטהרה ומצד הקדושה?
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר פנחס ט"ז תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל יהודה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
אתה צריך לדעת שכשאדם חוטא רחמנא ליצלן, החטאים מטמטמים לו את המח ומעקמים לו את הלב, עד שהוא מבוהל ומבולבל לגמרי, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואומר על זה רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') כל אחד כפי העבירות – כך רוח שטות נכנס בו, עד שיש בני אדם שכל כך חטאו, ומרוב החטאים שלהם ובפרט בפגם הברית, המח והדעת והשכל שלהם לגמרי השתבשו וכו' וכו', ומזה באות להם כל הבעיות הנפשיות והצרות שמסבבות אותם וכו' וכו'.
ולכן עיקר התשובה שאדם ישפיל את עצמו לגמרי, זאת אומרת שישבור את הגאווה הסרוחה שנכנסה בו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"א) שגיאות וניאוף תלויים זה בזה, כי ככל שאדם חוזר בתשובה ומדבק את עצמו בו יתברך, כמו כן מבטל את הישות שלו לגמרי, והרגע שזכה לבטל את הגאווה והישות שלו, אזי הוא מתחיל להסתכל על כולם בעין טובה, כי רואה לפניו עולם אחר לגמרי, ומתחיל לחפש את הטוב אצל כל אחד ואחד, ואם מחפשים את הטוב אצל הזולת, ממילא מוצאים גם את הטוב בעצמו, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שצריכים לדון את הזולת לכף זכות, וגם את עצמו צריכים לדון לכף זכות, ולמצוא את הטוב בעצמו, כי זה תלוי בזה – אם אדם מרגיל את עצמו לחפש את הטוב אצל הזולת, אז ממילא הוא ימצא גם אצלו את הטוב, אבל אם אדם מסתכל תמיד על הזולת בעין רעה, אזי בוודאי גם על עצמו יסתכל בעין רעה, וכל זה בא מחמת פגם הברית שאדם חטא בהוצאת זרע לבטלה, שזה עוקר לו את המח והדעת לגמרי, ונעשה משוגע ממש, עד שאין לו שום ישוב הדעת.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ב) מאיפה אדם יודע שהוא מקורב אל הצדיק האמת או לא? אם נופל, עליו שפלות, ומתחיל להסתכל על שפלות עצמו, זה סימן שהוא מקורב אל הצדיק האמת, כי עיקר הגדולה שמקבלים מהצדיק היא שפלות, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) הצדיק פותח את העינים בגדולת הבורא יתברך שמו, וככל שמסתכל יותר על גדולתו יתברך, כן מתחיל להסתכל על עצמו איך שהוא מחזיק בד' היסודות שלו, שמשם באים כל התאוות, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שכל המדות רעות והתאוות רעות באים מהרע של הד' יסודות, אש, רוח, מים ועפר. כעס ורציחה – באים מכח האש, דברים בטלים ודיבורים אסורים – באים מכח הרוח, כל התאוות הרעות – באות מכח המים, עצבות, מרה שחורה ודכאון – באים מכח העפר, וכשאדם מתקרב אל הצדיק האמת, על ידי זה הוא מתחיל להסתכל על עצמו איך הוא מחזיק בבירור וזיכוך הד' יסודות שלו, עד שמתחיל להאיר לו שם הוי"ה ברוך הוא יתברך שמו לפני עיניו, שזה סימן שהוא נעשה בעל תשובה אמיתי, כמובא מהרב הקדוש הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך – נח) "סימן לבעל תשובה גמור כשהשם הקדוש שם הוי"ה ברוך הוא עומד לנגד עיניו, הוא סימן שתיקן ביראתו כל חטאיו", עיין שם.
ולכן ראה לחזור בתשובה שלימה, ולעזוב את כל השטויות והדמיונות שלך, ועיקר התשובה הוא וידוי דברים, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה מה שהורג את האדם, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", ועל ידי וידוי דברים יוצאים מעצמותיו החטאים שחקוקים עליהם.
ולכן תראה להרבות בשיחה בינך לבין קונך, ולהתוודות על העוונות שלך, וזה יוציא ממך את הגיאות והגדלות והגאווה הסרוחה הבאים מפגם הברית, וכתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר (במדבר ה') "איש או אשה כי יעשו" וגו' "והתודו את חטאתם אשר עשו" – זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין? אומר: אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח.
ולכן אשרי מי שעוסק תמיד להתוודות לפניו יתברך, שאז עוונותיו יצאו מעצמותיו, ויזכה על ידי זה להכלל באין סוף ברוך הוא, וממילא יתבטלו ממנו הישות, הגיאות והגדלות שנדבקו בו.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.