מוהרא"ש ז"ל אמר, שבשעה שקורין המגילה בפורים הוא עת רצון גדול בשמים, ונפתחין אז שערי הגן עדן, ויכולין לפעול דברים גדולים מאוד, רק על ידי שקורין את המגילה, או שומעין את קריאתה, שנחשב כקורא בעצמו, ומכוונים שימשיך עלינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כל מיני השפעות טובות, ויכניע כל שונאינו ברוחניות ובגשמיות, ויפיל אותם בנפילה שאין לה תקומה, כי כל "מלך" סתם המוזכר במגילת אסתר, מרמז על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואז הזמן מסוגל ביותר לקיים (אסתר ב') ויפקוד המלך פקידים בכל מדינות מלכות, שיפקוד אותנו הקדוש ברוך הוא עם כל מיני פקידות טובות, בני חיי ומזוני, ונזכה לכל טוב ברוחניות ובגשמיות, ולכן אמרו חכמינו הקדושים (מגילה ד:) עיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה, היינו שעיניהם של ישראל, הנחשבים כעניים ואביונים לפני הקדוש ברוך הוא, נשואות במקרא מגילה להיפקד בדבר ישועה ורחמים, ולזכות לכל טוב.
ובני אדם חושבים שבעת קריאת המגילה שומעים איזה סיפור שקרה פעם בימי מרדכי ואסתר, ונזכרים ממה שקרה אז, ושמחים עם הנס שנעשה לפני אלפיים וחמש מאות שנה, ואין זה נוגע להם היום כל כך, אבל זו טעות גדולה, כי קורין את המגילה על מה שנעשה עכשיו ממש, שאנחנו זקוקים לרחמי שמים בכל ענין, ומצפים להינצל מכל אובינו ברוחניות ובגשמיות, ודייקא על ידי קריאת המגילה זוכים לפעול כל זאת. וכמו שפירש הבעל שם טוב זי"ע את מאמר חכמינו הקדושים (מגילה י"ז.) הקורא את המגילה למפרע לא יצא, אם קוראין את המגילה על מה שקרה למפריע לפני הרבה שנים, לא יצא, כי צריכין לקרוא את המגילה על מה שנעשה עכשיו, היום, עם כל אחד ואחד, ואז יצא ידי חובתו כראוי, כי יזכה להמשיך על עצמו ועל כל נשמות ישראל ישועות ופקידות טובות, בימים ההם "בזמן הזה" ממש.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזהו סוד דברי המשנה (ריש מסכת מגילה) מגילה נקראת בי"א וי"ב וכו', ויש לדקדק למה כתוב מגילה "נקראת", ולא כתוב "קורין" את המגילה בי"א ובי"ב וכו', אלא מי יכול להתפאר שיכול לקרוא את המגילה בצורה כזאת שיכול להמשיך כל הסגולות הנוראות המונחות בתוכה, ולהמשיך על עצמו ועל נשמות ישראל כל מיני ישועות ופקידות טובות הנצרך להם בכל עניין, ועל כן אמר המשנה מגילה "נקראת" וכו', שהמגילה "נקראת" מאיליה, היינו אדם פותח פיו, או שומע המגילה שנחשב כעונה בעצמו, ואז המגילה "נקראת" מאיליה בשמים, על ידי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכשהוא יתברך קורא את המגילה, בוודאי יהיה נמשך על נשמות ישראל כל מה שנצרך להם ברוחניות ובגשמיות, והוא יתברך ימלא כל משאלות לבם לטובה.
וסיפר מוהרא"ש ז"ל סיפור נפלא, מעניין פתיחת שערי גן עדן בעת קריאת המגילה, שהיה רגיל הרה"ק בעל האמרי יוסף מספיקנא זי"ע לספר בכל ליל שני של פסח אחר הסדר, והיה מובן מדבריו שהוא בעצמו היה בעל הסיפור. שהיה מעשה עם אברך אחד, שאחר שגמר עריכת הסדר בליל שני ואמר שיר השירים, שהאריך בסיפור יציאת מצרים אבל עדיין לא חטפו שינה, ועל כן התיישב שהיות שביום ב' של פסח היתה סעודת אסתר, ותלו אז את המן, על כן יקרא יקרא כעת את המגילה. ויהי כאשר סיים את המגילה, והנה רואה שבאה אליו נשמה מעולם העליון, והתייצבה לפניו וביקשה ממנו תיקון לנפשה, ושאל האברך את הנשמה, איזה שייכות יש לך עמי, ומה רצונך ממני בעת הזאת? והתחילה הנשמה לספר לפניו, כי יש נשמות שאף אחרי שנידונו בגיהינום וקיבלו עונשם, עדיין אין ביכולתם ליכנס לגן עדן עד שתיהיה להם זכות מיוחדת, ובכל שנה ושנה בשעת קריאת המגילה פותחין שערי גן עדן, ואז יוכל כל אחד ליכנס, והנה כבר חדשים רבים לפני זמן קריאת המגילה, עומדים אלפים ורבבות נשמות על יד שערי הגן עדן, ומחכות לפתיחת השערים, אבל מחמת שקריאת המגילה אינה אלא כמה שעות בעולם הזה, על כן מי שמספיק ליכנס לגן עדן אז, קונה את מקומו, ומי שנשאר בחוץ הרי צריך לחכות עד שעת קריאת המגילה לשנה הבאה, והנה הנשמה הזאת התייצבה כבר כמה שנים על יד שערי הגן עדן, אבל מחמת הדוחק הרב לא הצליחה ליכנס, וגם בשנה האחרונה סגרו את השער באותה רגע שהיתה מוכנה ליכנס, ועל כן התיישבה בדעתה שלא תזוז ממקומה, עד שיקראו המגילה בשנה הבאה.
ויהי בעמדה שם על ידי שערי הגן עדן, ומחכה לימי פורים, פתאום שומעת בליל פסח שקורין את המגילה, ומיד התחילה הנשמה לדפוק על שערי הגן עדן שיתנו לה ליכנס, ויצא אליה שומר הפתח ושאל אותה מה היא רוצה, והתחילה לטעון, הרי קורין עכשיו את המגילה, ולכן יפתחו שערי הגן עדן ויתנו לה ליכנס, ואמר לה שומר הפתח, הן אמת שקורין כעת את המגילה, אבל אין זה זמן קריאתה, כי הוא חג הפסח, וצריכין לחכות על ימי פורים לפתוח את השער, אבל הנשמה התעקשה בטענתה ואמרה, מאי נפקא מינה אם זמן הקריאה היא עכשיו או לא, הרי קוראין עכשיו את המגילה, ואתה מחוייב להכניס אותי. ויהי כאשר התווכחו הנשמה עם שומר הפתח, יצא אליהם אחד מן הבית דין של מעלה, ואמר להם, האמת היא כדברי השומר, שקריאת המגילה צריכה להיות בזמנה, אבל אם תרד אל עולם הזה אל האברך הקורא את המגילה, והוא יפסוק שתוכל ליכנס, אז יתנו לך להיכנס, והתחננה הנשמה אל האברך ואמרה, לכן אני בא אליך עכשיו ומבקשך שתפסוק עלי שאוכל ליכנס לתוך הגן עדן, ואקבל תיקון לנפשי, וכן עשה, ונכנסה הנשמה לתוך הגן עדן.
וסיים מוהרא"ש ז"ל, הרי רואים שבשעת קריאת המגילה פותחים את שערי הגן עדן ויכולים אז ליכנס לתוכה, ורבינו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' כ"ב) שהגן עדן הוא בזה העולם ממש, כי כשזוכין להתדבק בו יתברך, זוכין לחיות חיי גן עדן בזה העולם ממש, וכן אומר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רפ"ו), ששערי גן עדן גנוזין וטמונין בתוך הארץ, ועל ידי לימוד פוסקים מעלין אותם ופותחין אותם, נמצא שעל ידי קריאת המגילה יכולים לזכות ליכנס לתוך הגן עדן ולהיות דבוקים וקשורים בו יתברך באמת, וכן יכולים לזכות ללמוד תורה ופוסקים ולהיות קשורים ודבוקים בתורה הקדושה באמת, על כן אשרי המכין עצמו לקרוא ולשמוע המגילה באופן כזה, ולהמשיך על עצמו אור הגן עדן המתגלה אז בימי פורים, אשרי לו ואשרי חלקו.
(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ז) |