שאלה:
מאת אהרון: שלום לכבוד הרב. תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויחי י"א טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל אהרון נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אדם צריך לדעת אשר בזה העולם אין שום תכלית אחרת רק לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה עצומה, וירגיל את עצמו רק לדבר עמו יתברך, ויתמיד בזה ימים ושנים, ואפילו שלא רואה שום דבר, לא יפסיק מלהתפלל ומלדבר אל הקדוש ברוך הוא, שזו התכלית שבשביל זה באנו לזה העולם להכירו יתברך, וכן לקיים את כל המצוות מעשיות בשמחה עצומה, ולרקוד בכל יום שזכינו להבראות מזרע ישראל ולא עשנו גוי כגויי הארצות. ותהילה לאל יש לכל בר ישראל הרבה מצוות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; ולכן ראוי לך לשמוח מאוד מאוד עם הטוב שיש בך. ודע לך שעל ידי כל מצווה שאתה עושה בשמחה, ועל ידי כל תפילה ובקשה שאתה מתפלל להקדוש ברוך הוא, אתה מתקרב אליו יתברך יותר ויותר, ואף שאתה לא מרגיש כלום וכו'. וכבר אמר מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות מ"ב) על הפסוק (ויקרא כ"ב) "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שזה מרמז על ביאת שמשו ביומו האחרון בעת פטירתו מן העולם, שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו, שיש שעיקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, וכמו שאמר רביז"ל שיש אנשים שלא מראים להם בימי חייהם כלום מה שפעלו בזה העולם, רק כשיוצאים מן העולם אז מראים להם אל מה זכו על ידי כל יגיעה וכל טרחה שיגעו וטרחו בעבודת השם יתברך, כי אז ביום האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום, וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקוותו והשארתו לנצח. ואז ידע ויבין כל אחד ואחד החילוק שבין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום אף על פי שלא זכה אליו בשלימות, ובין מי שלא השתדל כלל, וכמו שכתוב (מלאכי ג' י"ח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", שיהיה חילוק אפילו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד, כמאמרם ז"ל (חגיגה ט.) מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל. והעיקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת הנכללים בזקנים דקדושה העוסקים להעלות כל הנפולים והרחוקים מאוד מאוד ממקומם שהם נמצאים שם וכו', שיבואו להיכלל ברצון העליון אשרי שיאחז בהם, עיין שם. הרי שלך לפניך שלפעמים לא מראים לאדם כל ימי חייו איפה הוא אוחז, אז אדם צריך להיות חזק ולא להישבר משום דבר, ורק לעלות מעלה מעלה, ואפילו שיש לו בין כך ירידות ונפילות, לא ישים לב לכל זה וכו', כי מי שאוהב באמת את הקדוש ברוך הוא לא איכפת לו אם יהיה לו עולם הבא או לא יהיה לו עולם הבא, הוא רק רוצה לעשות את רצונו יתברך ולהיות נכלל באין סוף ברוך הוא, ולא מסתכל על שום ירידות ונפילות שבעולם. ולכן תיקח את עצמך בידיך, העיקר תעבוד רק על נקודה אחת – תמיד רק להיות בשמחה, שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם.
|