אני שוקלת לעזוב את העבודה כדי להתחיל ללמוד במדרשה ולהתקרב לה'. מה דעתכם?
מאז ההתעוררות שלי שהפכה אותי לאדם אחר לגמרי לטובה, נכנסתי למינוס שבחיים לא הגעתי. אני מבינה שמנסים אותי באמונה ובטוחה שאיכשהו אצא מזה. יש לי משכנתא והוצאות מרובות, ואם אודיע על פיטורים ויתנו לי פיצויים אולי אוכל להחזיק מעמד. השאלה היא האם לעזוב הכול ולהתקרב לה' ולהאמין שהכל יהיה בסדר?
מאת רחל: שלום לך. זכיתי לעשות שבת ביבנאל ולקבל ממך ברכה, ואני גם זוכה לתרום למוסדות ביבנאל בכל חודש. אני בחורה בת 33 וחיה בעולם דתי-לאומי. עד לפני שלושה חודשים הייתי הולכת עם מכנסיים וחולצות שרוול קצר, וכבר עשרה חודשים אני מתחזקת באמצעות הרצאות מרובות ולומדת סוף סוף מה היא יהדות אמיתית ומה ה' מצפה ממני כבת מלך. אף פעם לא הבנתי מה הסיבה והמשמעות לכל דבר שאני עושה, והיום יש לי את הדעת. לשאלה העיקרית: אני אישה עם קריירה שרק עולה ועולה כמו שרציתי, והיום אני מבינה שזה לא העיקר.
אין לי זמן לשיעורי תורה כמו שהייתי רוצה בעקבות שעות עבודה מרובות. למרות הצעת קידום ותוספת שכר שאני אמורה לקבל בימים הקרובים, ולמרות שאני אדם מחושב שלא לוקח סיכונים בחיים החלטתי בכל זאת לעזוב הכול וללכת למדרשה בירושלים למספר חודשים.
לאחר התעניינות רבה, ובזכות אתר אינטרנט שמראה צפנים שכתובים בתורה ומה צפוי לנו בשנה הקרובה אני מוכנה לעשות שינוי משמעותי בחיי – אני רוצה לעבוד על המידות, להתחזק באמונה ולדעת את עומק הדברים למעשים שלי ביום יום. אני צמאה לידע, ובנוסף, בעקבות כמות הגירושים שיש היום, אני מרגישה שאני חייבת לקבל הדרכה מלאה איך להתנהג מול בעלי לעתיד בשביל להצליח בנישואים. לא נשאר עוד הרבה זמן כי השנה הזאת היא גורלית ואני רוצה לזכות בעזרת ה' להתחתן ולקבל את המשיח שיגיע בקרוב.
אני מאוד רוצה ללמוד במדרשה, ואם לא – ארגיש בהחלט פספוס. חשוב לי לציין שבעשרת החודשים האחרונים אני צופה בהמון הרצאות יהדות אבל הנשמה שלי צריכה הרבה יותר מזה. מאז שהתחלתי לשמור על הצניעות אני מרגישה האישה הכי מאושרת בעולם ורואה ניסים כל רגע ורגע, ויודעת שאני בדרך הנכונה, ושה' מאוד שמח מהדרך החדשה שלי. מאז ההתעוררות שלי שהפכה אותי לאדם אחר לגמרי לטובה, נכנסתי למינוס שבחיים לא הגעתי.
אני מבינה שמנסים אותי באמונה ובטוחה שאיכשהו אצא מזה. יש לי משכנתא והוצאות מרובות, ואם אודיע על פיטורים ויתנו לי פיצויים אולי אוכל להחזיק מעמד. השאלה היא האם לעזוב הכול ולהתקרב לה' ולהאמין שהכל יהיה בסד
תשובה:
בעזה"י יום ד' לסדר חיי שרה י"ט חשוון ה'תשע"ה
שלום רב אל רות תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
לצערי הרב השמות שיש לבנות שלך הן לא שמות, יובל זה שם של בן ולא של בת, וצריכים מאוד לשמור איזה שמות נותנים לילדים שלא יהיו שמות מצוצים מהאצבע וכו' או שזה שם יפה וכו', השם זה הנפש כמו שכתוב (בראשית ב') "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", כי השם הוא הנפש, ולכן צריכים מאוד מאוד לשמור לא לתת שמות בדויים לילדים שאין להם שום ערך וכו', ועל כן אם את יכולה להוסיף שם לשתי הבנות זה יועיל מאוד מאוד, אבל רק שם תנכ"י של אחת מהאמהות או מהנביאות וכו'.
ומה שאת כותבת שהן בדיכאונות וכו', את צריכה להבין שהן עוברות זמנים מאוד מאוד קשים, הן לבד בלי אבא והדוחק בבית לא עוזר וכו'.
כל גבר וכל אשה צריכים לזכור טוב טוב שאם מביאים בן או בת לעולם, צריכים לדאוג להם הכל בכל מכל כל וכו', ואי אפשר להפקיר ילדים, כי להוליד ילדים זו אחריות גדולה מאוד מאוד, וההורים צריכים לזכור את זה טוב טוב, אי אפשר לעשות מה שעושים וכו' וכו' ואחר כך מפקירים ילדים וכו', זה לא הולך ככה.
ולכן לא בחינם שעל פי רוב מאשימים את ההורים בהזנחת ילדים, ובצדק! כי הורים מתגרשים והבעל זורק את הילדים על האישה, והאישה זורקת את הילדים על הבעל וכו', ובין כך מי סובל? הילדים! אשה עושה מה שהיא רוצה וכו', מביאה ילדים לזה העולם ונקראת בלשון מכובדת 'חד הורית'… ואחר כך יש לה טענות לכל העולם למה שלא עוזרים לה וכו'.
כל מי שמוליד ילדים עליו לדעת שיש עליו אחריות גדולה מאוד מאוד, הבאת ילדים לזה העולם – תראה לפרנס אותם, תן להם חום ואהבה, שתהיה לך סבלנות אליהם ואל תזניח אותם, כי אחרת אתה פושע, ולבסוף אתה תשלם על זה מחיר כבד, אין תירוץ אני לא יכול וכו', אין לי כוח וכו', אין לי עצבים וכו', אם יכולת להביא ילדים לזה העולם אזי אתה צריך לשמור עליהם וכו', ולדאוג עבורם וכו', אחרת אתה פושע, וזה שייך הן לגבר והן לאישה.