שאלה:
מאת עמרי: תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר לך לך ב' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל עמרי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. כל הבעיות שלך זו רק בעיה אחת – שאתה לא שמח וכו', כי אם היית שש ושמח לא היית רוצה שום דבר רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, וידוע אשר רביז"ל הקפיד על דבר זה מאוד מאוד, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ב) לענין המחשבות זרות שבתפילה צריכים לידע אשר כל מחשבה ומחשבה היא קומה שלימה, כמובא. ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, ואמר שאין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו ממנו כל המחשבות זרות. עם כל זאת עליו לדעת שאם בכל זאת מתגברות עליו המחשבות זרות בתוך תפילתו וכו', אזי עליו להתפלל בתמימות ופשיטות ולא להסתכל על שום מחשבות הטורדות ומבלבלות אותו, וממילא בדרך הילוכו בתפילתו הוא מפיל את המחשבות זרות שהם קומה שלימה, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים. פירוש: כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גיבור ועובר ביניהם אזי בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו', וכיוצא בזה כן הוא ממש בענין התפילה, שכשמתפללין כסדר ואין משגיחין על המחשבות זרות ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הילוכו בתפילתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו'. כי כל מחשבה זרה הוא קליפה, והיא קומה שלימה, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים וכו' וכו', ולכן עיקר שלימות התפילה הוא להתפלל בתמימות ופשיטות בלי שום חכמות כלל, רק להכניס את עצמו בתוך תיבות התפילה, ולומר את זה כסדרן, ולא להסתכל להגיע למדריגות וכו'. ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אחר כל ההשגות שזיכני הקדוש ברוך הוא להשיג וכו' וכו', אף על פי כן בעת התפלה אני מסלק את הכל ממני ומתפלל כמו ילד קטן וכו. וידוע מה שמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"א) שהיה מחזק את אנשיו, שקיבלו לפניו בקובלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפילה מאוד וקשה עליהם מאד להתפלל, והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות, שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה. ואמר הלא אצל הגר שנתגייר, כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התיבות לבד עד ברוך שאמר? על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו, על אשר על כל פנים שהוא זוכה לומר התיבות של התפילה. (וכתב מוהרנ"ת ז"ל שם): שמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפילה, שקשה לו מאד להתפלל, ונתן לו עצה ואמר לו, שיחשוב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר, כי אולי הוא צריך בגלגול זה לתקן רק חלק זה מהתפילה, כי אולי בגלגול הראשון כבר התפלל בכוונה שאר חלקי התפילה, רק חלק זה עד ברוך שאמר הוא צריך עכשיו בגלגול זה להתפלל בכוונה, ועל כן יכניס כל כוחו בזה המעט להתפלל בכוונה עד ברוך שאמר. ואחר כך כשיגיע לברוך שאמר, יחשוב אולי צריך לתקן חלק זה, כגון מברוך שאמר עד ויברך דוד, ויתפלל עוד אותו החלק בכוונה, וכן להלן. והכלל שלא יבלבל דעתו בתחילה בכל התפילה, כי יהיה קשה וכבד עליו, רק יתאמץ בכל פעם לומר מעט מעט בכוונה, כי מעט יכולין להתפלל בכוונה, ואחר כך עוד מעט וכו'. ואמר רביז"ל (שם) שבאמת על פי הרוב אין יכולין להתפלל כל התפילה בכוונה, רק מעט, כי כל אחד מתפלל איזה חלק מהתפלה לפי בחינתו, כי אית מארי דידין ומארי דרגלין וכו', ולכן אל תבלבל את עצמך משום בלבול שבעולם, תהיה רק שמח שזכית להבראות מזרע ישראל, ואתה יודע מרבי אמת כזה שמלמד אותך עצות נפלאות כאלו, וראוי לך לשמוח מאוד מאוד שיש לך רבי כזה, אז מה אתה צריך לבלבל את עצמך בבלבולי חינם? עליך לדעת כי בר ישראל שבא להתפלל אל הקדוש ברוך הוא הן התפילות הקבועות שחרית מנחה וערבית, והן כשמתבודד עמו יתברך בשיחה בינו לבין קונו, כל הכוונה שלו צריכה להיות שרוצה לדבק את עצמו בו יתברך, כי התפילה זו הדביקות באין סוף ברוך הוא, כמו שכתוב (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך", כי התפילה זו הדביקות בו יתברך, ורק זה צריך להיות כל כוונתך, לדבק את עצמך בו יתברך, אבל לא להשיג מדריגות והשגות וכו', וזו שלימות התפלה, שאינו רוצה שום דבר, רק להיות דבוק בו יתברך.
|