שאלה:
מאת אלי: תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר כי תבוא י"ג אלול ה'תשע"ד שלום וברכה אל אלי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. הכל מודים שאין למעלה מלימוד התורה הקדושה, ומי עוד מעורר ומחזק ומעודד ללימוד תורה הקדושה כמו רביז"ל שנותן עצות אפילו לקשי הבנה איך שגם הם יכולים לעבור ולטייל ולהיות בכל חלקי התורה הקדושה, כמובא באריכות (שיחות הר"ן סימן ע"ו) ששם מבאר איך כל אדם יכול ללמוד תורה, ומה אדם צריך לזכות לסיים בכל שנה, ממש את כל התורה כולה וכו', עיין שם. וכן בפירוש אמר (שיחות הר"ן סימן י"ט) נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה, שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור וכיוצא. ואמר, שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות חס ושלום רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העבירות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד. והעולה על הכל שרביז"ל רצה שנתמיד בלימוד שולחן ערוך עד שנהיה בקיאים בהלכה, וידוע מדבריו הקדושים (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שעל לימוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלימודים. ואמר שראוי ללמוד כל הארבעה "שולחן ערוך" כולם מראשם עד סופם כסדר, אם יכול ללמוד כל הארבעה שולחן ערוך עם כל הפירושים הגדולים מה טוב, ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שולחן ערוך" הקטנים, והוא תיקון גדול מאד מאד. כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע, ועל ידי לימוד פוסק שמברר הכשר והפסול המותר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע. ואמר: שכל איש ישראלי מחוייב ללמוד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף "שולחן ערוך" באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשולחן ערוך. כי צריך ללמוד איזה דין ב"שולחן ערוך" בכל יום ויום כל ימי חייו. וכשאינו אנוס ילמד כסדר כל הארבעה "שולחן ערוך" מדי יום ביומו וכשיגמור ויסיים הארבעה "שולחן ערוך" יחזור ויתחיל ללמדם כסדר. וכן ינהג כל ימי חייו. עם כל זאת כדי לזכות למוח נקי שיזכה להבין את התורה הקדושה, ומכל שכן שיזכה לקיים את התורה הקדושה, על זה אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו. והנה מוהרנ"ת ז"ל מאריך מאד לבאר את קושייתך, ומסביר בעומק את העניין (לקוטי הלכות ראש חודש הלכה ה') כי הנה חכמינו הקדושים אמרו (שבת י.) רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. והוא סבר זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד; והענין הוא שיש שני מיני תפילות – יש תפילה לצורכי הגוף שהיא חיי שעה, ויש תפילה שהיא בשביל חיי עולם היינו בשביל התורה, ועל כן בוודאי שלימות התפילה היא בשביל קיום התורה והמצוות, שתפילה זו היא למעלה מהתורה, מאחר שהוא מתחנן אליו יתברך שיזכה לקיים את מצוותיו יתברך, ויזכה להבין את התורה הקדושה שלומד, ותפילה זו נקראת 'חיי עולם', שהוא מבקש על רוחניות שרוצה לקיים את המצוות, ולהבין את התורה לעומקה. ויש תפילה שאדם מבקש על חיי שעה, שתהיה לו פרנסה ובריאות, ואינו מכוון בשביל התורה, וזה פשוט מאד, ואשרי אדם שלא מבלבל את עצמו משום דבר, אלא תמיד מבקש את כל צרכיו ממנו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, כי כבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רל"ג) שעל כל דבר צריכין להתפלל. היינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד חדש יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבוש, וכן בכל כיוצא בזה, דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך, על כל מה שיחסר לו, אף על פי שהעיקר להתפלל על העיקר, דהיינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך, אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל. ואמר רביז"ל שמי שאינו מתנהג כך, אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו, אבל כל חיותו הוא כמו בהמה שגם כן השם יתברך נותן לה לחמה וכו', כן הוא חיותו שנותן לו השם יתברך זה כמו בהמה. כי מאחר שאינו ממשיך כל חיותו על ידי תפילה מהשם יתברך, על כן כל חיותו הוא כמו חיות של בהמה ממש, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מהשם יתברך על ידי תפילה ותחנונים דווקא. כן כתב מוהרנ"ת ז"ל (שם) שמעתי אנכי גם כן מפיו הקדוש של רביז"ל, על דבר קטן ופחות מאד שהיה קצת מוכרח לי, ואמר לי: תתפלל על זה להשם יתברך. ועמדתי משתומם, כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה, וגם כי לא היה מוכרח ביותר. ענה ואמר (בלשון תימה): אין זה כבודך שתתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה? על כל פנים איך שהוא אין למעלה מלימוד התורה הקדושה שהיא חכמתו יתברך, והתכלית בזה העולם רק ללמוד את התורה הקדושה, ולקיים את מצוותיו יתברך, אך כדי שיזכה למוח נקי מוח שדבוק בו יתברך שיזכה להבין את התורה הקדושה, עליו להרבות בתפילה ובשיחה בינו לבין קונו, ולבקש על דעת ושכל שיוכל להבין את כל מה שלומד, וכן אדם צריך לבקש גם את הגשמיות שלו ממנו יתברך, וכך תמיד יהיה דבוק בו יתברך, וזה לא סתירה אחד עם השני, אדרבה, זה מחזק את זה.
|