שאלה: מאת יחיאל: שלום לכבוד הרב הצדיק! תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר מסעי כ"ז תמוז ה'תשע"ד שלום וברכה אל יחיאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. עליך לדעת שרביז"ל נתן לנו עצה נוראה ונפלאה מאד איך להחזיק מעמד בזה העולם, והוא על ידי 'התבודדות' – שיחה בינו לבין קונו, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד) שהשער להיכנס אל הקדוש ברוך הוא זה על ידי תפילה, וכן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו'. והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאוד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו. ועל ידי תפילה אתה יכול לבוא לכל טוב אמיתי ונצחי, שזה עניין השמחה, כי על ידי שמחה זוכים לישוב הדעת, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד, ואז בוודאי ישוב אל השם יתברך. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו'. ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזו עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחבים מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחר לגמרי. ואם תקיים את שתי העצות האלו – מצד אחד לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולהתבודד עמו יתברך – אז אף פעם לא תהיה לבד, ומצד שני להיות תמיד בשמחה, אז תזכה לישוב הדעת אמיתי, שזה יסוד היסודות בחיי האדם. בענין הבחורה וכו', הרגע שיש ביניכם כימיה טובה וכו', ומשיכה אחד לשני וכו', תגמרו את זה בכי טוב ואל תחכו לרגע, כי לא בכל יום מוצאים שידוך וכו', ואל תדחה את המזל שלך בידיך. הקדוש ברוך הוא יאיר לך את המזל, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות תמיד.
|