שאלה: מאת מאיר: לכבוד הרב הצדיק מיבנאל. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר ויקהל י"ז אדר א' ה'תשע"ד
שלום וברכה אל מאיר נרו יאיר
לנכון קיבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שבזה העולם אנחנו נמצאים רק לזמן קצוב, כפי שקוצבים למעלה שנשמתו תרד לזה העולם ותתלבש בלבוש הזה, שהוא גופנו הגשמי והחומרי, וכן שימצא את בת זוגו שהיא משורש נשמתו למעלה, כמובא בדברי רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רס"ה) שלמעלה הנשמה של הבעל והאשה אחת היא, ופה הם מתפצלים עד שמוצאים אחד את השני, אבל בשורשן הן נשמה אחת, והם צריכים להוריד עוד נשמות כפי שורש נשמתם, ואחר שגמרו את תיקונם הנשמה עולה למעלה חזרה והגוף לקבורה יובל ונתבלה בעפר, כמו שכתוב (בראשית ג, יט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וכן ילדיו שהביא לזה העולם כל אחד עוסק בתיקון העולם כל אחד לפי שורשו וכפי זמנו ועניינו הקצוב למעלה וכו', והדברים האלו נעלמים ונסתרים מעיני בני אדם לגמרי ואין לשום בריה השגה בדברים שהם למעלה מהשגתנו ואין שכל אנושי יכול לתפוס ולהשיג דבר זה כלל. עכשיו אנחנו נמצאים כאן בזה העולם, אמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלא א' סימן נ"ד) שצריכים לשמור על הזיכרון, והעיקר לזכור בעלמא דאתי – היינו כשנשמתך כבר נמצאת כאן בזה העולם מלובשת בלבוש גשמי וחומרי וכן מעורבת בין גשמיות עולם הזה המלא נסיונות קשים ומרים, ורואים רק את אומות העולם ותאוותיהם ומדותיהם הפגומות וכו' אזי צריכים לזכור בעלמא דאתי – היינו כמו שהזהירנו התנא הקדוש (אבות פרק ג') עקביא בן מהללאל – הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לעבירה: דע מאין באת – היינו גופך הגשמי בא מטיפה סרוחה, ולכן למה לך להתגאות על הזולת? ונשמתך הרוחנית באה מהעולם העליון. ולאן אתה הולך – גופך הגשמי הולך אל מקום רימה ותולעה, ונשמתך הרוחנית עולה למעלה למעלה. ולפני מי אתה עתיד דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים. ולכן החכם עיניו בראשו ואינו שוכח ממנו יתברך, וזוכר תמיד מאין בא ולאן הוא הולך, ולכן עוד עכשיו הוא נותן דין וחשבון לו יתברך, שזה כל העניין של 'התבודדות' – שיחה בינו לבין קונו, שלימד אותנו רביז"ל ואמר (לקוטי מוהר"ן חלא א' סימן ט"ו) שצריכים לשפוט עצמו, וכשאדם שופט עצמו בזה העולם אזי אין עליו שום משפט למעלה, כי כל מה שעובר עליו וכו' איזו ירידה או נפילה וכו' הכל לכל הוא שופט עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וזו השלימות – שמקשר את העולם הזה אל העולם הבא, אתה הוא משנברא העולם, ואתה הוא קודם שנברא העולם, שזו השלימות, ובשביל זה ירדה נשמתו כדי להכיר אותו יתברך מפרטי הבריאה, ולקיים את מצוותיו יתברך שהם רצונו יתברך, וכן ללמוד את התורה הקדושה שהיא חכמתו יתברך, ואז אם הולך בדרך זו אזי נשמתו יורדת אל זה העולם, ועוברת את זה העולם, וחוזרת בשלום מזה העולם חזרה למעלה אל העולמות העליונים. אבל אם האדם לא שם לב אל כל זה, אזי כשיוצא לאוויר העולם הוא שוכח הכל וכו' ונדמה לו שבא לזה העולם כדי להשתקע, ושוכח לגמרי מאיפה הוא בא וכו' ולאן הוא הולך וכו' ועל ידי זה נסתבך בכל מיני סיבוכים של הבלי העולם הזה, וככל שנעתק ממנו יתברך, כמו כן הוא עוקר עצמו יותר ויותר וכו' עד שיש שנופלים כל כך ומסתבכים כל כך וכו' שמרים ומרורים להם החיים ועוברים עליהם חיים קשים ומרים וכו' והם כל כך מסובכים עד ששכחו לגמרי מי הם ומה תכליתם בזה העולם וכו', ודבר זה עובר על כלל הנשמות שנמצאות כאן וכו', אבל מי שזוכה להיות מקורב אל הצדיק האמת, צדיק הדור, הוא מעורר את אנשיו מהשינה העמוקה שישנים בה (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק מעורר מהשינה, כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה שהם לומדים ומתפללים וכו' הכל הוא בחינת שינה, והצדיק מעורר מהשינה ופותח את הפה לדבר עמו יתברך. וכמובן שהצדיק שבדור הזה הוא רביז"ל בעצמו, ולכן אשרי מי ששוקד בספרו הקדוש "לקוטי מוהר"ן" אשר שם פניו שכלו ונשמתו גנוזים (עיין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצב), וככל שיתמיד בספרו כמו כן יתעורר מהשינה העמוקה שישן וכו' ויתחיל לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש עם רעהו ולאט לאט ינתק עצמו מהגשמיות ויחבר עצמו אל הרוחניות, ויהיה אצלו מקושר ומחובר גשמיות עם רוחניות וכו' ואז עולמו יראה בחייו. אשרי מי שמכניס דיבורים אלו אל תוך לבו ויקשר את זה אל דעתו וזכרונו.
|