שאלה: מאת אריאל: האם יש עניין להתבודד דווקא שעה, כלומר שישים דקות ברציפות, או שאפשר להתבודד גם פחות מכך? אני שואל מפני שזה לא קל לשבת מדי יום שעה שלימה ולהתפלל, בפרט למי שזה חדש בשבילו, ושמעתי כמה אנשים שאמרו שכדי שהתפילות יפעלו בשמים, צריכים להתבודד דווקא שעה שלימה. אשמח להבהרת הדברים, תודה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר ואתחנן י' מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל אריאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מובא (חיי מוהר"ן סימן תל"ח) שפעם אחת היה רביז"ל מדבר עמנו, והיה מרבה לדבר אז מענין מעלת ההתבודדות. והיה מפליג מאד בשבח מעלת גדולת הנהגה זו לדבר עמו יתברך, ולהשיח ולספר את כל אשר עם לבבו עמו יתברך, ואמר שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר, אבל באמת היו צריכים שיהיה להם כל היום התבודדות. ובאמת מה שייך שתהיה לאדם כל היום התבודדות? הרי את שלושת התפלות הקבועות שחרית, מנחה וערבית מוכרחים להתפלל, לאכול ולברך לפני ואחרי צריכים, וללמוד כל יום תורה מוכרחים, וכן לעסוק במשא ומתן גם כן צריכים, ואם כן איך שייך להתבודד כל היום? אלא רביז"ל רוצה להחדיר בנו שנדע בידיעה ברורה ומזוככת אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, והוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ולכן מהרגע שאדם פותח את העינים בעת שנתעורר מהשינה וכו', עד הרגע שסוגר את העינים בעת שהולך לישון וכו', שידבר עמו יתברך, כי כשברור לאדם בידיעה ברורה אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, אזי הוא תמיד ידבר עמו יתברך, ובין כך הוא מתפלל את שלושת התפלות הקבועות – שחרית מנחה וערבית, וגם אז הוא משלב בתוך נוסח התפלה שיחה בינו לבין קונו וכו' וכו', וכן בשעה שאוכל הוא מדבר עמו יתברך, וכן בשעה שעוסק במשא ומתן הוא מדבר עמו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה) שהלימוד שלומד תורה הוא בחינת שינה, שנותן נייחא להמוחין מהדביקות, וכן משא ומתן הוא בחינת שינה שנותן נייחא להמוחין מהדביקות, עיין שם. והכלל, שרביז"ל רצה שכל היום נדבר עמו יתברך, אך היות שלא כל אחד מחזיק במדריגה זו – שיהיה לפני עיניו אשר אין בלעדיו יתברך כלל, לזאת כדאי לייחד לעצמו איזו שעה ביום או בלילה, ואז לבוא לדבר עמו יתברך, אשר אין למעלה מעבודה הקדושה הזו – להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה, ולחזור בתשובה שלימה, כמובא בזוהר (חיי שרה קכ"ט.) זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא, ביומא חדא, ברגעא חדא, קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים, דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין [אשרי אלו שחוזרים בתשובה, שבשעה אחת וביום אחד וברגע אחד הם מתקרבים להקדוש ברוך הוא בצורה כזו, מה שצדיקים גמורים התקרבו להקדוש ברוך הוא, בכמה שנים, כל כך חשוב בעל תשובה אצל הקדוש ברוך הוא]. אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שאנחנו מקורבים אל רבי כזה שרוצה רק את הטוב שלנו, אשרי מי שמתקרב אליו, וזו המתנה הכי יפה שקיבלנו ממנו ז"ל – לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלנו, כי כשאדם מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך, אז מתברר ונזדכים מוחו ודעתו וזוכה לישוב הדעת אמיתי, ואז הוא כבר יודע להבחין בין האמת לשקר, אשרינו מה טוב חלקינו.
|