שאלה: מאת אליעזר: שלום לרב. לצערי הרב בני המשפחה שלי לא מתנהגים אלי יפה, הם פוגעים בי הרבה פעמים, ומזלזלים בי. זה גורם לי עגמת נפש ורצון להסתגר בחדר ולא לצאת לשום מקום. אשמח לקבל מהרב חיזוק. תודה רבה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר מטות מסעי כ"ו תמוז התשע"ג שלום וברכה אל אליעזר נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. ראה להתחזק, כי אין זו עצה להתייאש, ואתה צריך לדעת שמכל צרה יכולים לצאת כי זה לא סוף העולם. רביז"ל צעק (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל! אסור להתייאש אפילו כשמגיעים למצבים הכי קשים בחיים, כי מכל בעיה יכולים לצאת ויש אור בקצה המנהרה וכו', לא כמו שאנשים שנמצאים במצב מדוכא ושורים בדכאון אומרים שהם לא רואים את האור בקצה המנהרה. אתה צריך לדעת כי האור זה הקדוש ברוך הוא, והוא מלא כל הארץ כבודו כי הוא נמצא ובלעדו אין שום נמצא, וכתיב (יחזקאל מ"ג) "והארץ האירה מכבודו". ולכן דע לך שרק הוא יתברך הוא עצם האור, והרגע שתגיע להכרה זו שאין לך אף אחד בעולם אפילו לא משפחה וכו', אז דייקא יתגלה אליך האור בעצמו, כי תיכף ומיד כשמגיעים להכרה אמיתית שאין לאדם אף אחד, רק את הקדוש ברוך הוא, אז דייקא רואה את האור ונתקיים אצלו (בראשית א' ד') "וירא אלקים את האור כי טוב", היינו שגם בתוך מדת הדין שהוא אלקי"ם גימטריא הטב"ע, גם שם מאיר האור כי טוב, ואז מתגלה לו שאין מנהרה ואין שום חושך והכל דימיון אחד גדול שמפחידים אותו ושוברים אותו. והנה חכמינו הקדושים אמרו (פסחים קי"ג:) שלשה חייהם אינם חיים – הרחמנים, והרתחנין, ואניני הדעת; היינו כל הבעיות שיש לאדם עם משפחתו, הן משום שהוא הוא קנה לעצמו את מדת הרחמים, והוא מרחם על כל אחד ואחד והוא לא יכול לעמוד בזה, אזי נשבר ונכנס בכלל הרתחנין שכועסים הן על עצמו והן על אחרים. ואחר כך כל דבר קטן מעצבן אותו, ולכן נעשה מאניני הדעת – שכל דבר מעבירו על דעתו, וזה מה ששובר אותו. ועל כן כשאדם רוצה לצאת מכל זה, עליו להרגיל עצמו לדבר רק עמו יתברך בשפת האם שלו, ויהיה נכלל בו יתברך ויהיה נעשה אדיש לגמרי, שלא יהיה איכפת לו שום דבר בעולם, תמיד ימצא את הקדוש ברוך הוא בין בטיבו בין בעיקו, הן שהולך לו בטוב והן שהולך לו בהיפוך הטוב, כבר לו איכפת לו שום דבר, ואז לא יבוא לידי כעס ולא יבוא להיות מאניני הדעת ולא יהיה בעל רגש כלל, אלא יקח את החיים שלו בצורה אדישה לגמרי, שלא יהיה איכפת לו שום דבר בעולם, ואז דייקא יתחיל לחיות חיים נצחיים ומאושרים, שזו כוונת חכמינו הקדושים (תמיד כ"ח) הרוצה שיחיה – ימות; היינו תיכף ומיד כשרק נכלל בו יתברך ומדבר רק עמו יתברך ונעשה אדיש לכל דבר ולא מעניין אותו שום דבר, והוא כמת לכל דבר מהבלי עולם הזה, אז דייקא חיי חיים נצחיים ושום דבר כבר לא מבלבל אותו. אשרי מי שמגיע למדריגה זו וצריכים הרבה להתייגע בעבודת השם יתברך עד שמגיעים לדרגה זו, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) או שצריכים לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכים שניהם – שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת השם וגם רחמנות מאתו יתברך קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה, עד שלא ירצה שום דבר בעולם ויהיה הכל שוה אצלו (משלי ו' כ"ב) "בהתלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", היינו שהכל שוה אצלו, ואין שום חילוק בין העולם הזה ובין הקבר, ובין העולם הבא, כי "בהתהלכך תנחה אותך" – התורה, וכן "בשכבך תשמור עליך" – ששם, בשכבך בקבר, שם גם כן השם יתברך והתורה, וכן "והקיצותך" לעולם הבא וכו', כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר, רק להשם יתברך ולהתורה, נמצא שהכל שוה אצלו בין בעולם הזה בין בקבר, בין בעולם הבא, בכולם הוא דבוק רק בהשם יתברך ובהתורה, כי מי שמקושר בעולם הזה יש חילוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר וכיוצא בזה, אבל מי שנזדכך מוחו ואין לו שום שמרים במח הכל שוה אצלו, ואל מדריגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו. אשרינו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|