שאלה: מאת יצחק: שלום לצדיק. על איזו מידה או הנהגה אדם צריך להקפיד ביותר כדי לזכות להיות צדיק? תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר קרח כ"ה סיון ה'תשע"ג
שלום רב אל יצחק נרו יאיר לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ו) באיזה מקום בתפילה שמתגבר עליו יצרו – שם צריך למסור נפשו לקשר את הדיבור אל המחשבה, נמצא מזה שבאיזו מידה שמתגבר על האדם יצרו – על זה הוא צריך לעבוד ולהתגבר על המידה הרעה הזו. כגון אחד שהוא כעסן, אזי צריך לעבוד העיקר על מידת הכעס שלא יהיה בכלל בכעס, ויעבוד על עם מידת הסבלנות שלא יכנס אל שום ויכוח או התנצחות וכו' אלא יהיה סבלן וותרן עד שיעקור ממנו את מידת הכעס שהורסת את האדם. או אחד שיש לו מחלת דברת, שהוא צריך לדבר הרבה, ומדבר ומדבר, שמזה יוצאות לו אחר כך כל הצרות, כמו שאמר החכם מכל אדם (משלי כא כג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", כי אין עוד דבר שמסבך את האדם כמו ריבוי הדיבור, ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ח) על הפסוק (תהילים קמ"ח) "רוח סערה עושה דברו" – מי גורם לו הרוח סערה במוחו? הדיבור, שמדבר מה שלא צריכים. כי יש טבע בבני אדם שמדברים ומדברים ומפטפטים דברים בטלים ומבוטלים ועל ידי זה הם מסתבכים בכל מיני סיבוכים וכו', כי ריבוי הדיבור מסבך את האדם, ויש מאמר החכם "יש לך שתי אזנים ופה אחד, יותר לשמוע ופחות לדבר", היינו תמיד צריך יותר לשמוע מאשר לדבר, כדי לא להסתבך. וכן הוא בכל דבר – מה שמתגבר על האדם, את זה הוא צריך לעבוד ולהכניע. לדעתי עיקר מה שמתגבר על האדם הוא העצבות והמרירות והדיכאון, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) שעיקר נשיכת הנחש הוא העצבות והעצלות, ולכן כשאדם עובד על מידת השמחה הוא תמיד שש ושמח ואזי הוא כבר מנצח את כל המידות רעות, כי עצבות ומרירות ודיכאון זה השורש לכל המידות הרעות שרק יש לאדם, כי אם אדם תמיד היה בשמחה והיה משמח עצמו עם כל הנקודות טובות שיש בו, אזי ממילא לא היה כעסן ועצבני ולא היה מדבר יותר מדי ולא היה סקרן מה שאחרים מדברים וכו', כי כל המידות טובות תלויות אך ורק במידת השמחה, ולהיפך כל המידות הרעות באות אך ורק מחמת עצבות ומרירות ודיכאון. ולכן העיקר לעבוד על נקודת השמחה, וזה אשר יציל אותו מכל רע ויזכה להכלל בו יתברך.
|