שאלה: מאת חופית: כבוד הרב שלום! רציתי לקבל יעוץ בנוגע לבני בן השש שמתקשה לקבל סמכות של אדם מבוגר ושלנו ההורים, וכתוצאה מכך הוא מתחצף ומרביץ ומדבר בצורה לא יפה, הן בבית והן בגן. ומה שאני מוטרדת ממנו יותר מכל זה ששנה הבאה הוא יעלה בעזרת השם לכיתה א' ואני לא יודעת מה יהיה… אנו מטפלים בנושא ונעזרים ביועצת חינוכית מטעם הגן, אבל הבעיה הנוספת שנוצרה היא שביתי הקטנה נועה בת הארבע מחקה את התנהגותו, וכך נוצר מצב בעייתי עוד יותר. אשמח מאוד אם כבוד הרב ייתן לי את עצתו וברכתו בנושא זה. בתודה מראש. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר צו ח' ניסן התשע"ג
שלום רב אל חופית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. בענין לחנך ילדים שהם עדיין קטנים וכו', הבעיה על פי רוב זה ההורים בעצמם, שמסכנים הם לא יודעים איך לחנך את הילדים, כי הילדים מסובבים אותם על אצבעם, וסוחבים אותם באפם וכו', מה זה בן בגיל שש שלא רוצה לקבל סמכות, או מתחצף או מרביץ, ומדבר בצורה לא יפה, ולא יכולים לעשות לו שום דבר וכו', מה זה צריך להיות? כנראה שאתם אוהבים את עצמכם יותר מדי ממה שאתם אוהבים את הילדים. ילד צריך לדעת גבולות, אומרים לו אל תעשה את זה, ומסבירים לו יפה, אם הוא מציית מה טוב ומה נעים, יקבל פרס, ואם לא יעשה את זה, הוא לא יקבל את הפרס, ואפילו שיזרוק את עצמו על הריצפה ויבכה ויצרח וכו', מעלימים עין, ואז אחר פעם פעמיים וכו', הוא יראה שההורים לא מתייחסים אל הצעקות והצרחות שלו, והוא ידע לא לעשות מה שהגבילו אותו. כמובן שאסור להגזים להגביל אותו, כי ילד צריך להוציא את השובבות שלו, וזה טבע בריא של ילד, עם כל זאת אם הוא מרביץ, אומרים לו פתוח אם אתה תרביץ לא תקבל את זה או את זה וכו', מה שהוא רצה, ואם תפסיק להרביץ, תקבל את זה או את זה וכו', מה שהוא רצה, וצריכים לעמוד חזק מאד בדיבור שאמרו, ואף שהוא יצעק ויצרח, לא צריכים להתייחס אל הצעקות שלו בכלל, והבעיה היא של ההורים שתיכף ומיד שהבן מתחיל לבכות ולצרוח, אומרים אוי מסכן הילד בוא נוותר לו הפעם, וזו הטעות הכי חמורה בחינוך, וכבר אמר רביז"ל (ספר המדות אות בנים סימן ס"ד) צריך ללמד את התינוק דרך ארץ מנעוריו. ולכן כבר בגיל צעיר צריכים לחנך את הילדים במדות טובות, והכל בהסברה ונתינת פרסים, אבל חס ושלום לא להרביץ לילדים, שזה לא מועיל אלא עוד גורם לו להתמרד יותר ויותר וכו' וכו'. רביז"ל הקפיד מאד מאד שלא להרביץ לילדים, וכן אמר (שיחות הר"ן סימן נ"ט) מסוגל יותר לבנים, להיות רחוק מהם, לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם, רק לבלי להסתכל עליהם כלל; היינו לא להשתעשע איתם יותר מדי, כי אחר כך הם קופצים על הראש וצריכים להרביץ להם, עדיף להתעלם מהם, וכך הם יצייתו כל מה שמבקשים אותם. אני מוכרח להגיד לך שחינוך זו העבודה הכי קשה, אבל יכולים להצליח אם רוצים, ואם יודעים איך לחנך אותם, ועל כולם הוא תפלה, להתפלל להקדוש ברוך הוא על הצלחת הילדים בגשמיות וברוחניות, וזה מאד מאד עוזר.
|