בחושן היה קבוע י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי ישראל, ולכל שבט היתה אבן יקרה אחרת, ושמו חרוץ עליה • כי כל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות, ועל ידי זה ממשיך השפע למטה • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בליל שבת שבת קודש פרשת תצוה ה'תשע"א. |
||||
|
||||
בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד ממעשה החושן. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, כתיב (שמות כ"ח) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד, ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד, ויש להבין איזה לימוד יוצא לנו לעובדא ולמעשה ממעשה החושן, כי התורה הקדושה היא נצחית, ושייכת לכל אדם בכל זמן. ויש לומר בזה, כי הנה בחושן היה קבוע י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי ישראל, ולכל שבט היתה אבן יקרה אחרת, ושמו חרוץ עליה, וכמו הצבע שבאבן שלו כן היה הצבע שבדגלו, וכמו שכתוב (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם, ופירש"י, כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו, עיין שם, כי כל אחד מישראל הוא כאבן טוב בכתר המלך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ו'), ולכל אחד יש נקודה טובה מה שאין בחבירו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ד), וכפי נקודתו המיוחדת, המרומזת באבנו ובדגלו, כן מעלה שעשועים לאביו שבשמים, וממשיך למטה כל מיני השפעות טובות, ולכן גם למעלה בשמים יש י"ב מזלות וי"ב שערים, וכנגדם י"ב נוסחאות התפילה, כי כל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות, ועל ידי זה ממשיך השפע למטה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ט'), ועל כן מובא בשולחן ערוך (אורח חיים סי' צ' סעיף ד' בשם הזוהר) שמצוה להיות בבית הכנסת י"ב חלונות, כנגד י"ב שערי התפילה, כדי שכל שבט יעלה התפילה דרך השער שלו, וימשיך השפע למטה כפי נקודתו וענינו.
והנה י"ב אבנים אלו הוצרכו להתאחד יחד בחושן המשפט הנתון על לב הכהן, כי כל הנקודות צריכין לקבל מנקודת הרב והצדיק שבדור (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ד), והוא מקשר כולם ביחד, ומעורר כולם לעבודת השם יתברך, והם נתונים כנגד לבו דייקא, כי עיקר שלימות הרב והמנהיג אמיתי, שיהיו צרכי בני ישראל על לבו תמיד, ותמיד ידאג להם לכל צריכהם ברוחניות ובגשמיות, ועיקר טרחתו ויגיעתו לעורר אותם לעבודת השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, ולהאיר מן הנקודה שבלבו אליהם, עד שיעשו הרבה מצוות מעשיות בלי שום חכמות כלל, ועל ידי זה יאיר עליהם אורו יתברך באור נערב ונפלא מאד, כי עיקר התכלית והשלימות הוא רק לעבוד השם בתמימות גמורה, בלי שום חכמות כלל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' י"ט), אבל כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעויות ומכשולות רבים, ולבוא לידי רעות גדולות חס ושלום, ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאד המפורסמים, שהטעו את העולם, והכל היה על-ידי חכמתם ושכלם, כי עיקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו-לאו, ואזי בודאי לא יכשל לעולם (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' י"ב), ולכן עיקר עבודת הצדיק להאיר בתוך נשמות ישראל אורו יתברך האין סוף המאיר בלבו, ולעורר אותם לעבודת השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה. וכל זה מרומז בסוד "האורים ותומים" שהיה בתוך החושן, כי "האורים ותומים" מרמזים על "האורות והתמימות" שהצדיק מאיר בנשמות ישראל, כי עיקר עבודת הכהן גדול שהוא הצדיק, להאיר בנשמות ישראל אור אלקותו יתברך, ולהכניס בהם עבודת ה' בתמימות גדולה, ובזה ממתיק מעליהם כל הדינים וממשיך עליהם ישועות ורחמים.
והנה החושן נקרא בשם חושן "המשפט", כי אחד מן הלימודים החשובים שהצדיק מאיר בנשמות ישראל הוא מדת המשפט, שישפטו עצמם היטב, ולא יגעו במה שאין שייך להם, כי כל אחד יש לו הגבול והצמצום שלו, שהוא האבן היקרה שלו שהיתה קבוע בחושן, וכן הציור והצבע שלו בדגלו, ולכל אחד יש נקודה מה שאין בחבירו, ולכן אסור להסתכל על נקודת חבירו בעין רעה ולקנאות בו, ומכל שכן שאסור ליגע בגופו ובממונו, כי כל זה הוא עוות וקלקול המשפט, ועל ידי זה אין יכולין להתפלל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ב'), מה שאין כן כשכל אחד מסתכל רק על האבן והנקודה שלו, והוא מתדבק באור אלקותו כפי הנקודה המאיר בלבו, על ידי זה זוכה להעלות התפילות דרך השער והשבט שלו, ומוריד למטה השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, ולכן האבנים הקדושות הקבועות על לב הכהן נקראים בשם חושן "המשפט" דייקא, כי מן הצדיק מקבלים את הדעת הקדושה איך להתנהג במדת המשפט, ולהיזהר בתכלית לא ליגע בגוף חבירו ובממונו לרעה חס ושלום, רק להסתכל על כולם בעין טובה, ועל ידי זה זוכה להמשיך שפע לכולם.
וזהו ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו, כי הדבר הראש והראשון שלומד הצדיק עם נשמות ישראל הוא מדת המשפט, שיזהר כל אחד מאד לא להיכנס לתחום חבירו, רק יסתכל על האבן שלו הקבועה בחושן, ויעבוד את השם יתברך כפי נקודתו וענינו, ואז בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד, כי על ידי זה יוכל לבוא אל הקודש ולזכור מן השם יתברך תמיד, ואחר כך, ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, כי תיכף ומיד כשיש מדת המשפט, וכל אחד עובד את השם יתברך כפי נקודתו וענינו, אזי יכול הצדיק להאיר בנשמות ישראל "אור" גדול, ו"תמימות" נפלאה, שהם "האורים והתומים", והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' שתמיד יהיו חקוקים על לב הצדיק לטובה, להשפיע להם כל טוב ברוחניות ובגשמיות, ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד, כי יקבלו תמיד עצות טובות מן הצדיק, כמו שהיו רואין אותיות בולטות ומצטרפות על אבני החושן, לדעת כל דבר אם לעשות או לא (כמו שפירש"י), וכן הצדיק ימשיך להם סליחה ומחילה על עוון עיוות המשפט, ויזכו להיות דבוקים בהשם יתברך תמיד, והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים לצדיקים אמיתיים שיש להם הכח של "האורים ותומים", ונזכה לקבל מהם לימודם הנפלא לעבוד את השם יתברך באור גדול ובתמימות, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. |
||||
הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת בשלח שבת שירה ה'תש"ע |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ד המדבר מענין הניגון של הצדיק המביא לידי אמונה, עיין שם.
♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד, שזה הזמר מיוחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת, וכמו שכתוב (תהלים מ"ז): "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר וניגון, ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה ניגון וזמר המיוחד לחכמה האפיקורסית, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו) 'אחר מה הוי בה, זמרא יוני לא פסק מפומיה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו', כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיוחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו, נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדריגתה, כן יש לה זמר וניגון השייך ומיוחד אליו: ואמונה, יש לה גם כן זמר וניגון המיוחד לאמונה, וכמו שאנו רואים שאפילו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם ניגון מיוחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תיפלתם, כן להיפוך בקדושה, כל אמונה יש לה זמר וניגון, ואותו הזמר המיוחד לאמונה, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השייכים לכל חכמה ואמונה, וכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והניגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, כי הוא הזמר השייך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל: ולעתיד לבוא "שיהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'" (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקיים (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה", 'מראש אמנה' דייקא, היינו בחינת אמונה עליונה זו, שהוא ראש לכל האמונות, וזה 'תשורי' דייקא, היינו הניגון והזמר השייך לראש אמונה זו: ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, וזה (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר', מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, ועל ידי ניגון של הצדיק, שהוא בחינות משה, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית של חלל הפנוי, כי ניגונו הוא בבחינת 'ראש אמונה', היינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כוח נגינה גדולה מאד, ועל ידי ניגון ושיר של התעוררות ודביקות, יכולין לעלות ולהתדבק בהשם יתברך מאד, ולכן הזהירנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ג'), להישמר מניגונים של רשעים, כי כמו שיש כח לניגון של צדיק לעורר לב האדם אחר השם יתברך, ולדבקו בו יתברך, כן יש כח לניגון של רשע לקרר לב האדם, ולנתקו מדביקות השם יתברך חס ושלום, ודייקא על ידי נגינה, יש כח לרשעים לתפוס בני אדם ברשת טמיאה של כפירות ואפיקורסות, כי ממשיכים אותם על ידי נגינה פסולה, ואחר כך מכניסים בהם דיעותיהם הפסולות רחמנא ליצלן, שזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה ט"ו:) על אלישע – אחר, ששני פגמים היו בו, שהיה מזמר ניגוני יון, וגם היה ספרי מינים נופלין מחיקו, כי זה תלוי בזה, על ידי שהיה נמשך אחר ניגוני יון, זה הביא אותו אחר כך לספרי מינים רחמנא ליצלן, ולכן כל מי שרוצה לידבק עצמו בהקדוש ברוך הוא באמת, יהיה נזהר מאד מניגוני רשעים, וירגיל עצמו בניגוני צדיקים, וינגן אפילו בינו לבין עצמו ניגונים שמחים ומעוררים, אפילו אם אינו בעל מנגן בטבעו, וכמו שאומר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' רע"ג), טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך, ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו, יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הנגון אין לשער, עיין שם, אשרי המנגן ניגונים קדושים בכל עת.
והנה כלליות הניגונים הקדושים של נשמות ישראל, הוא ספר "תהלים" שחיבר דוד המלך עליו השלום, כי דוד המלך היה נעים זמירות ישראל, וכלל ב"תהלים" כל מיני שיר שבח אל השם יתברך, ואמר אותם ברוח הקודש גבוה כזה, עד שכל אחד מישראל בכל הדורות יכול למצוא עצמו בהם, ולומר שיר שבח אל השם יתברך על ידם, ולכן הוא דבר גדול מאד לומר הרבה תהלים בכל יום, ואשרי מי שזוכה לומר "יום" של תהלים בכל יום, עד שזוכה לגמור כל ספר "תהלים" כל שבוע, כי השירים של דוד המלך מושכים לב האדם מאד אחר השם יתברך, ועל ידי תהלים זוכים לתשובה, ולמצוא את השער של תשובה השייך אליו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ע"ג), ודוד המלך פעל אצל השם יתברך שיהיה אמירת תהלים חשובה כלימוד נגעים ואהלות (מדרש תהלים מזמור א'), ויש לומר למה דייקא "כנגעים ואהלות" ולא כמסכתות אחרות, אבל מסכת נגעים מדבר מטומאת צרעת הבאה על לשון הרע, ומסכת אהלות מדבר מטומאת מת, שהוא טומאת הרשעים הנחשבים בחייהם כמתים, וכוח של אמירת תהלים כל כך גדול, עד שיכול לטהר אדם מפגם של לשון הרע ורכילות, ולטהר אותו מטומאת הרשעים הנחשבים כמתים בחייהם, ולכן אשרי המרגיל עצמו בשירה וזמרה של דוד המלך עליו השלום, שהוא ספר תהלים, ואומר הרבה מזמורי תהלים בכל יום. והנה זה ברור, שעיקר המניעה לאדם לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך בכל לב, הוא מחמת שיש בו ישות וגיאות, והגאוה אינו מניח אותו לפתוח לבו לפני השם יתברך, ולשיר לפניו שירות ותשבחות, כי על הבעל גאוה אומר הקדוש ברוך הוא (סוטה ה.), אין אני והוא יכולין לדור בעולם, נמצא שאין מקום בלבו להכיר חסדי השם יתברך, ולהודות אליו יתברך, אבל מיד שאדם מכניע הישות והגיאות שלו, ומתחיל להכיר את חסדי המקום עליו בכל עת, בוודאי יתעורר לשיר שירות ותשבחות אליו יתברך תמיד, וירגיש שמחה ונעימות נפלאה בכל ימי חייו, ולכן אשרי המרגיל עצמו לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך תמיד, כי אז עולמו יראה בחייו, ויחיה חיים טובים מעין הגאולה העתידה, שאז נאמר (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמנה, אשרי לו ואשרי חלקו. וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע שירת הים ששר משה ובני ישראל אחר הנס של קריעת ים סוף, שהיה הגמר של יציאת מצרים, וכמו שכתוב (שמות ט"ו) ויושע ה' ביום ההוא וגו' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו', ומנהגם של ישראל לומר שירת הים בכל יום, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח נ"ד), ומובא גם בפוסקים (משנה ברורה סי' נ"א סעיף קטן י"ז), שמי שאומר שירת הים בשמחה, ומדמה בדעת כאילו באותו יום עבר בים, מוחלין לו על כל עוונותיו, ויש להבין למה מעלת שירת הים גבוה כל כך, עד שיהיו נמחלין כל עוונותיו על ידי זה, וגם למה השירה מתחיל דייקא עם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, שמזכירין גיאות ה', וזה אשר גרם סוס ורוכבו רמה בים, למה דייקא מדה זאת?
והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי פרעה ומצרים היו קליפות של כפירות ואפיקורסות הבאים בחלל הפנוי, הרוצים לחטוף ישראל ברשתם הטמיאה חס ושלום, וכמו שאומר רביז"ל (בסוף תורה זו), שפרעה הוא לשון ביטול, מלשון (שמות ה') תפריעו את העם, כי פרעה הוא מקור הכפירה, וכמו שאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו', לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ורצה להכניס הכפירות בנשמות ישראל חס ושלום, ולהרחיק אותם מן הצדיק, וכמו שאמר (שם) למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם, אבל נשמות ישראל התגברו כנגדו עם אמונה בה' ועם אמונת חכמים, וכמו שכתוב (שם י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי אמונה עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי, שעל שם זה נקראים נשמות ישראל "עבריים", על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות והכפירות, ועל ידי אמונה זאת יצאו מתחת יד פרעה ומקליפת מצרים, והנה משה רבינו רצה שישאר הארה של יציאת מצרים וקריעת ים לדורות עולם, ולכן עלה בלבו לומר שירה, וכמו שכתוב אז "ישיר" שר לא נאמר, אלא "ישיר", על שם המחשבה, וכמובא ברש"י (פסוק א'), וגם "ישיר" על שם העתיד, שמשה רבינו יאמר שירה עם נשמות ישראל לדורות עולם, כי דייקא על ידי שירה, שהוא כח נגינה, בשירות ותשבחות אל השם יתברך, מכניעים כל הקליפות של כפירות ואפיקורסות לגמרי, וזוכין להגביה המוח בדביקות אמיתי אל השם יתברך, ולהגיע למעלה מן החלל הפנוי, ואל ראש האמונה, וכמו שכתוב (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמונה, ולכן כל האומר שירת הים בכל יום בשמחה, ומדמה לעצמו כאילו עובר אז את הים, בוודאי מוחלין לו על כל עוונתיו, כי שירת הים שהוא השיר של אמונה, מרים ומגביה האדם למעלה מחלל הפנוי, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סי' ל"ג), על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונותיך. וזהו אשר בהתחלת השירה מזכירין גיאות ה' דייקא, וכמו שכתוב אשירה לה' כי גאה גאה, כי עיקר המניעה לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך הוא מחמת מדת הישות והגיאות, כשיש לאדם מדת הגאוה, והוא דוחק את רגלי השכינה רחמנא ליצלן, ולכן אינו יכול לכוון לבו לשיר ולהודות לה', אבל כשמכיר שכל הגיאות שייך רק אל השם יתברך, שזהו כי גאה גאה, ותירגם אונקלס ארי איתגאי על גותניא וגיאותא דיליה היא, אזי מיד נכנעים כל הקליפות, שהם סוס ורוכבו, המרמזים על הס"מ ונוקביה (כמובא בסידור האריז"ל), ונשמות ישראל יכולים לומר שירה אל השם יתברך בשמחה עצומה, ולכן שירת הים נקבע לדורות עולם בתוך הסידור של נשמות ישראל, כי דייקא על ידי שירה זוכין להתגלות אמונה, ולהכניע כל הקליפות לגמרי, ובפרט כשאדם מכוון לומר אותה גם על כל הנסים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל עת, זה מסוגל להמשיך עליו כל מיני ישועות והשפעות טובות וזיווגים טובים, וכמובא בספר המדות (אות חיתון חלק ב' סי' א'), מי שקשה לו למצוא זווגו יאמר בכונה שירת הים, והשם יתברך יזכינו למלאות פינו בשירות ותשבחות תמיד, עדי נזכה להגיע אל הניגון העליון של אמונה, שהוא למעלה מכל הניגונים, ונזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. . |
||||