האדם הוא מרכז העולם ודייקא מתוך החושך וההסתרה שבה הוא נמצא עליו להתקרב לה' יתברך • קול התפילה הוא הסולם לעלות ולהתקרב לה' יתברך וכל הצלחת האדם תלויה בתפילה • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודת שלישית בשבת קודש פרשת ויצא ה'תשע"ג |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' כ"ד, המדבר מהשגת אור האין סוף ברוך הוא, שהוא אמצעיתא דעלמא, על ידי שמחת המצוות, עיין שם. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), סבי דבי אתונא שאלו את רבי יהושע בן חנניה, אמצעיתא דעלמא היכא? איך משיגין אור אין סוף, שהוא אמצעיתא דעלמא, שממנו הכל שואבין חיות ושפע? זקפא לאצבעתיה אמר להו הכא, זקף רבי יהושע בן חנניה לאצבעו, ואמר להם, כאן! שאלו אותו, מי יימר? מי יאמר ויוכיח כן? אמר להם רבי יהושע בן חנניה, אייתי אשלי ומשחי, תביאו חבל ותמדדו, ותראו שכן הוא, עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. › האדם הוא מרכז העולם
והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה רביז"ל מגלה בתורה זאת סוד נורא ונפלא מאד, שכל התגלות אור האין סוף ברוך הוא, תמיד נעשה במקום שאדם נמצא באותו עת, כי בכל מקום שהוא נמצא, שם הוא אמצעיתא דעלמא, ושם הוא נקודת המרכז של עולם הזה, ורק כשאדם בעצבות ובמרה שחורה, אינו זוכה לראות ולהבין את זה, כי כל הצרות והיסורין שעוברין עליו מצד גשמיות וחומריות העולם, מונעין אותו מלראות אור האין סוף ברוך הוא המתגלה במקומו, אבל כשזוכה לחזק ולשמח את עצמו עם שמחת המצוות, ולהחיות עצמו על שזוכה לקיים מצוות הבורא, על ידי זה עולה מתוך הקטנות וההסתרה שלו, ונתגלה לו שאלוקותו יתברך נמצאת במקום שלו ממש, ומסגל לעצמו תורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים, עד שזוכה להחזיר נשמתו למקומה בעולם העליון, ולהכלל באור האין סוף לגמרי.
› על ידי שמחת המצוות אדם זוכה להרגיש שה' יתברך נמצא איתו וזהו ששאלו סבי דבי אתונא את רבי יהושע בן חנניה, איפוא הוא נקודת המרכז של העולם? זקף רבי יהושע את אצבעו, ואמר, כאן! כי בזה גילה להם, שנקודת המרכז של העולם הוא בכל מקום שאדם נמצא, ואם אני עומד כאן, אזי אמצעיתא דעלמא כאן! וכששאלו אותו, מי יימר? מי יאמר ויוכיח זאת? ענה ואמר להם, אייתי אשלי ומשחי, תביאו חבל ותמדדו, "חבל" מרמז על שמחת המצוות, המקשרים נשמות ישראל הנקראים "חבל" נחלתו, אל השם יתברך, כי על ידי שמחת המצוות, אדם זוכה לצאת מקטנות המוחין שלו, ולהתחיל להתבונן שהשם יתברך נמצא בתוך המקום שלו, איפוא שרק נמצא, ויש לו האפשרות לקשר עצמו אל השם יתברך מכל מקום שהוא, וכשאדם יש לו ידיעה זאת, יוצא מתוך גלותו, ונגאל מכל צרותיו, כי מתי אדם נמצא בגלות, כשנדמה לו שאין השם יתברך נמצא במקום שלו, וחושב לעצמו, אילו הייתי במקום אחר, שם הייתי מוצא אלקותו יתברך, ושם הייתי בשמחה, אבל כשמגיע לשם, יש לו מניעות ובלבולים אחרים, וגם שם אינו מוצא קורת רוח, ומתחיל לחשוב, אילו הייתי במקום אחר או במקום הראשון, שם הייתי שמח, אבל גם שם אינו שבע רצון, ואף פעם אינו מוצא את המקום שלו, כי אינו משמח את עצמו עם חבלו ונחלתו, אבל מיד כשאדם משמח את עצמו עם חלקו וגורלו, וכל חיותו רק לעבוד את השם יתברך, בלימוד התורה ובעבודת התפילה ובקיום המצוות, אזי מוצא אלקותו יתברך בכל מקום שהוא, וחי חיים טובים באמת, על כן אשרי מי שמכניס בעצמו ידיעה זאת, שהשם יתברך נמצא בכל מקום שהוא שם, ומחיה ומשמח עצמו עם שמחת המצוות, כי אז יזכה לדביקות אמיתית בו יתברך, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו. › "ויפגע במקום" – על ידי תפילה זוכה למצוא את מקומו וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית כ"ח) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו', ויש לומר שבפרשה זאת מרומז כל ענין השגה הנ"ל, שעיקר עבודת האדם, למצוא אלקותו יתברך במקומו, ולהחיות עצמו עם כל נקודה שזוכה לחטוף בזה העולם, עד שיזכה לחזור למקומו בעולם העליון, ולהכלל באור האין סוף ברוך הוא לגמרי, שזהו ויצא יעקב מבאר שבע, יעקב הוא נשמת איש הישראלי, שיוצא ממקומו שבעולם העליון הנקרא באר שבע, ששם הבארות של כל השבעה ספירות, מחסד עד מלכות, ומבארות אלו שואבין כח וגבורה לרדת לזה העולם, ולעבוד את השם יתברך מתוך כל גשמיות עולם הזה, אבל תיכף ומיד שמגיע לזה העולם, וילך חרנה, הולך לחרון אף וכעס, כי מתחילים לעבור עליו כל מיני נסיונות קשים ומרים, ויש לו צרות ויסורין שלא תיאר אותם כלל, ועל ידי זה נתעורר בתוכו כעס וחרון אף, ואינו יודע לשית עצה לנפשו ולהחזיק מעמד בכל אשר עובר עליו.
ואז עיקר העצה, ויפגע במקום, ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות כ"ו:), אין פגיעה אלא לשון תפילה, מכאן שתיקן יעקב אבינו תפילת ערבית, כי אין עצה אחרת נגד כל הנסיונות הקשים והמרים, והצרות והיסורין שעוברים על האדם, רק תפילה, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, בלשון שרגיל לדבר בו, שיזכה לעמוד חזק בכל אשר עובר עליו, ולמצוא אלוקותו יתברך במקום שהוא נמצא שם, שזהו ויפגע "במקום" דייקא, היינו במקומו השפל והירוד שנמצא בו, כי תפילה תרים ותגביה אותו למעלה ממקומו השפל, ויעלה וידבק אותו בהשם יתברך באמת.
› צריכים להתאזר בסבלנות ולא לעזוב את ה' יתברך
אבל לא בפעם אחת נפטרים מכל הצרות והיסורין, ואפילו אחר שכבר קיים "ויפגע במקום", עוד הפעם חוזר החושך, וילן שם כי בא השמש, שנופל עלו שינה וכבידות, ונדמה לו כאילו בא השמש בצהריים, ונחשך לו הכל, ואז עוד הפעם צריך להתחזק ולהתאזר בתפילה ובהתבודדות, ולעשות תפילות ובקשות מכל הצרות והיסורים שעוברין עליו במקום שהוא נמצא, ולבקש ממנו יתברך שיומתקו מעליו כל הדינים ויתהפך החושך לאור, שזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, אבנים הם אותיות (כמובא בספר יצירה), שצריך לקחת אבנים ואותיות "מאבני המקום", ומכל הצרות והיסורין שעוברין עליו במקום ההוא, ולעשות מהם תפילות ושירות ותשבחות אל השם יתברך, שזהו "וישם מראשותיו", ועליו לבקש ממנו יתברך על כל פרט שעובר עליו, ולפרש שיחתו לפניו יתברך בפרטי פרטיות, ועל ידי זה יצא ממקומו השפל, ויעלה את המקום שלו אל השם יתברך, שהוא מקומו של עולם.
אבל עדיין אין זוכין בכל פעם לצאת מכל הקטנות לגמרי, ועוד הפעם "וישכב במקום ההוא", שנופל עליו שינה וכבידות, כי יש כמה תקופות שונות במשך חיי אדם, שנות הבחרות, שנות העמידה, ושנות הזקנה, שעליהם מרומזים שלש פעמים "מקום" המוזכרים בפסוק זאת, אבל עליו לדעת שיש גם סוד עמוק בתיבות וישכב במקום ההוא, כי "וישכב" אותיות וי"ש כ"ב (תיקוני זוהר קל"ב:), שיש כ"ב אותיות של האל"ף בי"ת גם במקומו הירוד והשפל, ועליו להתחזק מאד לבקש ולהפציר את השם יתברך בתפילה ובתחנונים, שיזכה להתחזק מאד בכל אשר עובר עליו, ואז בוודאי סוף כל סוף יזכה להחזיק מעמד ולהגיע אל מקומו הנכון, ולהיות דבוק בו יתברך באמת. › הקול של האדם הוא הסולם לעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא וזהו ויחלום, שזוכה להתגלות אלקות ובירור המדמה בחלום קדוש על ידי מלאך (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ה'), והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואיתא בזוהר הקדוש (השמטות רס"ז.) סולם דא קול (הם מספר השווה), כי קולו של אדם הוא כמו סולם, המוליך אותו מתוך המדריגות הכי ירודות, אל המדריגות הכי גבוהות, ועל ידי קול תפילתו, יכול להחזיק מעמד בכל אשר עובר עליו בחיים, ולמצוא את אלקותו יתברך במקום אשר נמצא שם, כי הקול תמיד יזכיר אותו ממנו יתברך, וכמו שכתוב (ירמיה ל"א) כי מדי דברי בו זכור אזכרנו, וזה יוליך אותו מעוצם שפלותו "המוצב ארצה", אל תכלית עלייתו, "וראשו מגיע השמימה", כי הדיבור שהוא הסולם, יעזור לו למצוא אלקותו יתברך בכל מקום ובכל זמן, ובכל מצבי החיים יזכה לקשר עצמו אל השם יתברך. › גם על הצדיקים עברו קטנות וירידות ואם יש לו שאלה ותמיהה, למה צריכין לעבור עליו כל עליות וירידות אלו, שהנה הוא ער והנה הוא ישן, הנה הוא מתעורר והנה הוא נופל, ולמה אינו יכול לעלות מיד אל מקומו הנכון? על זה רואה בחלום, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", שגם מלאכי אלקים, שהם הצדיקים הנקראים מלאכים (בראשית רבה פרשה ס"ח סי' י"ב), גם כן עולים ויורדים בו, כי אי אפשר לאדם להגיע אל מקומו ותכליתו אלא על ידי סולם זאת, כי גם על כל הצדיקים עברו קטנות וירידות אלו, שהנה קמו לעסוק בעבודת השם יתברך, והנה נפלה עליהם שינה וקטנות המוחין, אבל על ידי הסולם הקדוש, שהוא הקול, תמיד הזכירו עצמם בו יתברך, ועל ידי זה עלו מתכלית הירידה אל תכלית העלייה וזכו למה שזכו. והנה אחר מראה חלום זאת, שהוא בכח המדמה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ז), זוכה להתגלות פתוחה של אלקות, והנה הוי"ה נצב עליו ויאמר אני הוי"ה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו בגילוי רב, ומבטיח אותו "הארץ אשר אתה שוכב עליו לך אתננה ולזרעך", ופירש"י, "קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו", כי זהו עוצם גילוי הנ"ל, שיש כח לאדם למצוא אלקותו יתברך בכל מקום שהוא נמצא, כי עומד על נקודת המרכז של העולם, וכל העולם נמצא תחתיו, ואומר רש"י, "רמז לו, שתהא נוחה ליכבש לבניו כארבע אמות שזה מקומו של אדם", כי מיד שאדם בא להכרה זאת, שהקדוש ברוך הוא נמצא אתו עמו ואצלו, ואין שום מקום פנוי מכבודו יתברך, אזי כל העולם נעשה לו כד' אמותיו, ורואה שם הוי"ה ברוך הוא, עם ד' צירופיו, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בכל מקום שמסתכל, שהם נקראים ד' אמות של הלכה (שער מאמרי חז"ל להאריז"ל מסכת ברכות ח:). והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ופירש"י, ופרצת, "וחזקת", כי זהו ההתחזקות הכי גדול, כשאדם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא עמו בכל מקום, ובזה יש לו כח ללכת ולפרוץ לכל ד' רוחות העולם, יהיה לאיזה מקום שיהיה, ולא יפול בדעתו כלל, כי יודע שיש לו איזה תפקיד להשלים במקום ההוא, והולך ומגלה אלקותו יתברך לכל העולם כולו, ואז ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, כי כולם באים להכיר אמתת מציאותו יתברך על ידו, וזה הברכה הכי גדולה שרק יכול להיות. › כשאדם מתפלל לה' יתברך, השכינה איתו בכל מקום והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי מקבל הבטחה גמורה מפי הקדוש ברוך הוא, שישמור אותו בכל מקום שילך, שהרי הולך עם השכינה בכל מקום, והשיבותיך אל האדמה הזאת, "האדמה" הזאת מרמזת על העולם העליון שיצתה נשמתו משם, ולשם צריך לחזור, כי "האדמה" אותיות אד"ם ה' ה', "אדם" גימטריא מ"ה, רמז לאדם העליון, שעליו נאמר (בראשית א') נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, כי אדם נברא לידמות לקונו, שעל שם זה נקרא אדם, לשון (ישעיה י"ד) אדמה לעליון, ועיקר תכליתו לחזור ולהכלל נשמתו אל מקום שבאתה משם, וזה נעשה על ידי "ה"ה", שהם שני ההי"ן של שם הוי"ה ברוך הוא, המרמזים על ספירות הבינה והמלכות, שמצד אחד יתבונן בכל דבר אלוקותו יתברך הנמצא בתוכו, שזהו ספירת הבינה, ומצד שני תיכף ומיד יעשה תפילה ובקשה אל השם יתברך מתוך אותו דבר, שזהו ספירת המלכות, שהוא כח הדיבור, שעל ידה אדם מקבל על עצמו עול מלכותו יתברך, ועל ידי שני ההי"ן אלו, זוכה לעלות אל השגת אד"ם העליון, ולהשיב נשמתו אל המקום אשר נחצבה משם, ולחזור ולהכלל בו יתברך, שזהו "והשיבותיך אל האדמ"ה הזאת" היינו אד"ם ה' ה', ו"הזאת" מרמזת על השכינה הקדושה, וכדאיתא בתיקוני זוהר (תיקון כ"א), על הפסוק (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן אל הקודש, ובתוכה כל הברכות, וכמו שכתוב (דברים ל"ג) וזאת הברכה וגו', ועל ידה מובטח אדם שלא יעזוב אותו הקודש ברוך הוא לעולם, שזהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך", כי אדם נברא רק בשביל שיחזור וידבק בקונו, וכל תכלית ירידתו לעולם הזה, רק למצוא אלקותו יתברך בכל מקום, ולקשר המקום חזרה אל הקדוש ברוך הוא, ועל ידי שאדם חזק מאד ואינו נופל בדעתו משום דבר כלל, על ידי זה זוכה לגילוי אלקות, וחוזר ומדביק נשמתו אל המקום אשר נחצבה משם. וזהו "וייקץ יעקב משנתו", שאחר כל גילויים אלו, איש הישראלי מקיץ ומתעורר משינתו העמוקה, "ויאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה" שעכשיו נתגלה לי, שאמיתת מציאותו יתברך נמצא גם במקום הזה, וגם בכל מקום שאלך ואגיע לשם, ואנכי לא ידעתי, ופירש"י, שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש זה, כי לפני שאדם זוכה לגילויים אלו, מוחו ישן, ואף על פי שעוסק בתורה ובתפילה, נדמה לאדם באמצע שינתו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס'), אבל כשמקיץ ומעורר משינתו, אזי נתגלה לו שהקדוש ברוך הוא אכן נמצא במקום הזה, ואין שום מציאות בלעדו יתברך כלל. › כשאדם יודע שה' יתברך נמצא איתו נופלת עליו יראה עליונה ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, כי על ידי גילויים אלו נופלת על אדם יראה עליונה, יראת הרוממות, לירא וליפחד ממנו יתברך, בגין דאיהו רב ושליט, עיקרא ושרשא דכולא עלמין, ונודע לו שבכל מקום שרויה יראה עליונה זאת, שזהו "מה נורא המקום הזה", ואז נתגלה לו אין זה כי אם בית אלקים, שבכל מקום יכולים להתפלל אל השם יתברך, ולהפוך המקום לבית אלקים שהוא בית התפילה, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפילה, וזה שער השמים, ועל ידה יכולים להעלות כל התפילות אל שער השמים, וז"ה גימטריא ח"י, כי זה כל החיות שלי, שאני יודע שאני יכול להתפלל ולהדבק עצמי בו יתברך בכל מקום שאני נמצא, ואין שום מקום שלא אוכל למצוא שם אלקותו יתברך. וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה, כי זה עיקר עבודת איש הישראלי, וכך ראוי להיות מנהג יראי ה', שתיכף ומיד בבוקר בהקיצו, קודם שיתחיל שום דבר, יזכור מיד בעלמא דאתי, ואחר כך יעשה זאת בפרטיות, שיקשר כל מעשיו אל עלמא דאתי (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ד), ולכן וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, היינו האבן הגדולה אשר נעשה מכל האבנים הקטנות, שהם התפילות אשר התפלל גם במקום שהיה חשוך לו, ובמקום שבא לו השמש, ונפל עליו שינה, וישם אותה מצבה, שעכשיו עשה אותה מצבה לזכרון עולם, שתמיד ידעו נשמות ישראל שצריכין להתחזק באמונה גם במצבים הכי קשים והכי חשוכים, שזהו תפילת ערבית שתיקן יעקב אבינו, שגם בעת חשכת לילה, והתגברות השינה, יתפלל אדם אל השם יתברך, וימצא כבודו יתברך במקום ההוא, ויצוק שמן על ראשה, שמן מרמז על הדעת, וכמו שכתוב (שמות ל') שמן משחת קודש, שהוא הדעת כידוע (ליקוטי מוהר"ן שחלק א' סוף סי' נ"ד), שקישר הכל אל דעת עליונה, והורה דרך שיכולים להרים המוח אל דביקות השם יתברך, מכל מצב ומקום שיהיה נמצא. ויקרא את השם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה, שעכשיו קיבל "המקום ההוא" שם חדש, "בית אל", על שם ביתו של הקדוש ברוך הוא, שהוא בית התפילה, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ד) כי ביתי בית תפילה, כי עכשיו נתגלה לו שבמקום ההוא, וכן בכל מקום שמגיע שם איש הישראלי, יכולים לקדש המקום בקדושת ארץ ישראל ובקדושת בית המקדש, ולהעלות כל המקום לקדושה עליונה, ולעשות אותה בית התפילה. וידר יעקב נדר לאמר, כי הנה מבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ז), שלהקים אמונה נפולה, הוא על ידי נדר, שידור איזה נדר ויקיים מיד, כי הנדר מורה על גודל קדושת הדיבור, שהרי יש כח בדיבורו של אדם לעשות איסור חדש, נמצא שמקים אמונתו הנפולה על ידי הנדר, כי עכשיו נתגלה לו קדושת הדיבור, ועל ידה זוכין לאמונה, וכמו שכתוב (תהלים קט"ז) האמנתי כי אדבר. אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי"ה לי לאלהים, כי יעקב אבינו התפלל על שמירה עליונה לכל דרך ארוכה זאת, שהנשמה צריכה לרדת מעולם העליון לעולם התחתון, ואחר כך לחזור לעולם העליון, וצריכין לעבור בכמה מיני מקומות שונות, ובכל מקום עלול ליפול על אדם חשכות, ושינה, וחלישת הדעת, מפאת פגעי ומקרי הזמן, והנה חסר לו לחם לאכול ובגד ללבוש, והנה הוא טרוד מאד על המחיה ועל הכלכלה, ועלול לשכוח מתכליתו הנצחי ומעלמא דאתי, ולכן ביקש מהקדוש ברוך הוא שמירה עליונה, ושיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש, ועל ידי זה יתקיים בי "ושבתי בשלום אל בית אבי", שאחזור בשלום לבית אבי שבשמים, וממקום שבאתי משם, "והיה הוי"ה לי לאלהים", שאזכה לדעת שלם, שהוא אחדות בין חסד וגבורה, וייחוד בין שם הוי"ה ושם אלהי"ם, ואדע שכל מאורעותיו של אדם הם רק לטובתו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ד'), ואז, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, כי אבנה בנין קדוש לכל באי עולם, שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ואגלה עבודת התפילה לכל הבריות כולם, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שאעשה צדקה וחסד עם כל הבריות, ואלמד כולם את דרך ה', ואז יתקיים מקרא שכתוב (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, ויתגלה כבודו יתברך לכל העולם כולו. › "לחם לאכול ובגד ללבוש" – וכי זו כל בקשתו של יעקב אבינו? והנה בפסוק כתיב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ויש לדקדק שלכאורה נראה כשפת יתר, שהרי בוודאי לחם הוא לאכול, ובגד הוא ללבוש, ולמה צריכין לפרש זאת, אבל לפעמים יש לאדם לחם לפניו, אבל מאיזה סיבה אינו יכול לאכול אותו, או יש לו בגד, אבל אינו בגד מכובד שראוי ללבישה, ולכן ביקש יעקב מהשם יתברך, שיזכה להשפעות טובות מושלמות גם בגשמיות, והלחם שיש לו, יוכל לאכול אותו, והבגד שיש לו, יהיה ראוי ללבישה, ואז יזכה לעבור החיים לשמחה ולשלום, ולעבדו יתברך באמת. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שדרכו של הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע עוד מצעירותו, היה ללמוד הרבה פירוש הרי"ף על הש"ס, וחזר עליו מאה פעמים, ופעם באמצע הלימוד, בכה מאד להשם יתברך, שיאיר לו צדיק הדור שיכול להתקרב אליו וללמוד דרכי עבודת השם יתברך, ונרדם, ונתגלה לו הרי"ף, ואמר לו שיסע למדינת גאליציא, להרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע, ושם יהיה לו תכלית בעבודת ה', ורבי מענדיל היה עדיין בחור, והיה דר במדינת מעהרן שבאשכנז, והיה לובש המלבושים שלהם, וכך נסע אל הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע, אבל אצל הרבי ר' אלימלך זי"ע לא היו יכולים ליכנס ולקבל ברכה בלי מלבוש הגון כמו החסידים, והיה הרה"ק רבי אלעזר, בנו של הרבי רבי אלימלך זי"ע, תמיד עומד על יד הדלת, ומשגיח על זה, והיה מוכן אצלו מלבוש הגון, להלביש את מי שהיה צריך אותו, אבל כשהגיע רבי מענדיל זי"ע, בדיוק לא היה רבי אלעזר בבית, ולכן נכנס רבי מענדיל אל הרבי ר' אלימלך זי"ע במלבוש שלו, ופתאום הגיע רבי אלעזר, וראה בחור לבוש במלבוש אשכנז מדבר עם אביו, ופיחד שיקבל נזיפה מאביו, למה נתן לו ליכנס במלבוש כזה, אבל ראה שאביו הקדוש מדבר עמו באריכות וגם מברך אותו, וכשיצא רבי מענדיל מן הבית, שאל אביו על זה, ואמר לו הרבי רבי אלימלך זי"ע, אני מחכה כבר זמן הרבה על זאת הנשמה, ניצוצות של אש ניתזין ממצחו… › תמיד צריכים תפילה ומאז נתקרב הרבי ר' מענדיל זי"ע מאד אל הרבי ר' אלימלך זי"ע, ונעשה מגדולי תלמידיו, והיה דרכו לומר בכל יום פרשת המן בכוונה גדולה, להמשיך פרנסה לו ולכל בני ביתו ולכל ישראל, וכ"ב שנה אמר תורה בשבתות על פרשת המן, כדי להמשיך פרנסה לכל בית ישראל, ופעם בבואו אל בית רבו הרבי ר' אלימלך זי"ע, הוזמן לאכול סעודה אצלו, ועדיין לא אמר פרשת המן, והתיישב בדעתו, שהרי עכשיו יקבל סעודה מהרבי ר' אלימלך זי"ע, ואין מן הצורך לומר עכשיו פרשת המן, וישב אצל השולחן, והגישו צלחות של מרק לו ולכל המסובין, ולכולם נתנו כפיות אבל אליו לא נתנו כפית, ולא היה יכול לאכול המרק בלי כפית, וישב ותמה לעצמו, למה אירע כך, שלכולם נתנו כפיות ובדיוק אליו לא נתנו כפית, ופתאום פנה אליו הרבי ר' אלימלך זי"ע, ואמר לו, הנה תראה מענדיל'ע, שגם אם כבר יש אוכל, צריכין לבקש על פרנסה ולומר פרשת המן, כי בלא תפילה לא תוכל לאכול כלל… וסיים מוהרא"ש ז"ל, הרי רואים מסיפורים אלו, שצריכין תפילה להשם יתברך אפילו כשיש לחם או אוכל, שיעזור לו הקדוש ברוך שיוכל לאכול את האוכל, וגם אם יש לו מלבושים, שיהיו מלבושים הגונים שיוכל ללבוש, ולא יתבייש בהם, ועל ידי שמתפללים להשם יתברך יכולין לפעול את הכל, והשם יתברך יזכינו לעסוק בתפילה כל ימינו, ונזכה למצוא אלקותו יתברך בכל מקום ובכל עת, עדי נזכה לשוב לאבינו שבשמים, ולעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. |
||||