מאת דן: שלום לצדיק היקר. השם יחזק את בריאותכם ותמשיכו להנהיג אותנו עד ביאת הגואל.
קראתי בספר ליקוטי מוהר"ן: "כשהאדם נכנס לקדושה גבוהה, כגון כשמתקרב לצדיק
האמת, אז דייקא יקרה לו מקרה בלתי טהור חס וחלילה. ואל ייפול בדעתו מפני זה, כי אדרבא,
לפעמים זה סימן שנתקרב אל הקדושה ולפעמים היא טובה גדולה". למה הכוונה במילים
"טובה גדולה"?
תשובה:
בעזה"י יום ה' לסדר אמור ב' דראש חודש אייר ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דן נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
רביז"ל אמר (ליקוטי
מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ז) מה שמבלבל את האדם כשנכנס
לקדושה גבוהה, כגון כשמתקרב להצדיק האמת וכיוצא, אזי דייקא יקרה לו מקרה בלתי טהור
חס ושלום, צריכים לדעת כשהאדם נכנס לקדושה, מתגבר עליו היצר הרע ביותר, כי כל מה
שנכנס בקדושה יותר, יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחילה, ולכן אסור להתבלבל
משום בלבול שבעולם וכו', ובאמת הבלבול הזה שטות גדול מאד, כי ממה נפשך – אם יקרה לו
מחמת הרהור מי חייב לו בזה? ואין לו להתרעם כלל מאחר שהוא בעצמו גרם לו, כי כך
אמרו חכמינו הקדושים (כתובות מ"ו.) על הפסוק (דברים כ"ג י') "ונשמרת מכל דבר רע",
מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: אל
יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה; כי אם אדם מהרהר ביום כל מיני הרהורים רעים, ומכניס במח
מחשבתו כל מיני מחשבות של ניאוף וכו' וכו', על ידי זה בא בלילה לידי מקרה לילה, כי באים קליפות
ומשחיתים ומחממים אותו וכו' וכו', ואם אינו מחמת הרהור, אזי
בודאי אינו סימן רע כלל, כי אם היה ענין רע, לא היו חכמינו הקדושים אומרים (ברכות
נ"ז) שמקרה סימן יפה לחולה וכו', וצריך שתדע לפעמים יש באדם טומאה טמונה שאין
יודעים לה תיקון מחמת שטמונה ונסתרת בו, ועל כן זהו טובה כשאירע לו כשנתקרב אל
הקדושה, כי יוצאת ממנו הטומאה הטמונה וכו', ואזי כשיוצאת יכולים למצוא לה תיקון
וכו'.
נמצא
שהטובה הגדולה שמגיעה לאדם כשנכנס לקדושה גדולה ואז מתגבר עליו היצר הרע וכו',
ונכשל במה שנכשל וכו', כי כך אדם יש בו ישות וגיאות וחושב שהוא כבר משהו, ולכן
כשנופל וכו' ונטמא וכו', אזי מראים לו מה אתה כל כך מתגאה? ראה אל איזה זבל
ולכלוך באת! ועל ידי זה נשבר לבו וכו', ותיכף ומיד כשיש לו לב נשבר אזי הוא יותר
מתקרב אל הקדוש ברוך הוא, כי אצלו יתברך חשוב רק לב נשבר ולא ישות וגיאות, כי אצל הקדוש ברוך הוא נאמר (ישעיה נ"ז ט"ו) "כי כה אמר רם ונישא
שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב
נדכאים", וחכמינו הקדושים אמרו (סוטה ה.) הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות
והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה. אמר רבי יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת
קונו שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל
אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי
לגדעו כאשירה, כתיב הכא (ישעיה י' ל"ג) "ורמי הקומה גדועים", וכתיב
התם (דברים י"ב ג') "ואשיריהם תגדעון", ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש
בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר (ישעיה כ"ו י"ט) "הקיצו ורננו שוכני
עפר" – שוכבי בעפר לא נאמר, אלא שוכני עפר, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. ואמר רבי
אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו, שנאמר (תהלים קל"ח ו')
"וגבוה ממרחק יידע". דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר: בוא וראה שלא כמדת
הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את
השפל, אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן – הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר (שם) "כי
רם הוי"ה ושפל יראה".
הקדוש ברוך הוא
יוליך אותנו על דרך האמת ונזכה להיות דבוקים בו יתברך תמיד.