בימים אלו – ה', ו' וז' בתמוז, חלו הימים הנוראים בהם נעקדו על קידוש השם במסירות נפש ובגבורה עילאית 30,000 יהודים – גברים נשים וטף, בעיר אומן. בעקבות רצח המוני זה ביקש רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב להיטמן באותה אדמת קודש בה נטמנו אותם יהודים.
וכך היה המעשה:
התקופה הייתה תקופת מרידות, בה מרדו האוקראינים בשלטון הפולני, בנסיונם להשיג עצמאות. היהודים היו, כמו תמיד, הקורבנות הראשונים בכל מרידה. בשנת תקכ"ח (1768) פרץ מחדש מרד האוקראינים בממלכת פולין, וכדי לדכא את המרד נשלח מפקד צבא פולין הצורר איוואן גונטה, לאוקראינה, שהיתה בעת ההיא נתונה לשלטון פולין. אלא שגונטה בגד בשולחיו, התחבר למורדים והפך למנהיגם.
גונטה הרשע היה שונא ישראל ויצא בראש גדוד מרצחים למסע הרג ביהודים. ביום שני, ה' בתמוז, הגיעו לעיר אומן, שאליה נמלטו רבים מיהודי הסביבה, עקב היותה עיר מבצר. מחוץ לאומן פגשו הצוררים כארבע מאות עגלות עם יהודים, אנשים נשים וטף, וטבחו את כולם.
מושל העיר, שהיה אוהב ישראל, נעל עוד קודם לכן את שערי העיר במטרה להגן על היהודים, וכשהגיעו הצוררים ומצאו את שערי העיר נעולים, איימו על המושל כי אם לא יפתח את השערים יפרצו פנימה בכוח ויהרגו תחילה את סופיה, בתו היחידה.
לאחר מצור שארך זמן, פרצו הרשעים אל תוך העיר, הרגו את בת המושל והחלו לטבוח בכל יהודי הנקרה בדרכם. באותה שעה התקבצו אלפי ורבבות יהודי העיר לבית הכנסת הגדול של אומן, התעטפו בטליתות, וזעקו לפני אביהם שבשמים שיושיעם, אך עם זאת היו מוכנים למסור את הנפש על קידוש השם. מעטים מהם הציעו כסף רב כדמי כופר נפש לפורעים, אך הללו נטלו את הכסף והרגום.
שניים מהיהודים שבתוך בית הכנסת, ר' לייביש משריגרוד ור' משה מנקר, יצאו בחירוף נפש לעבר הרשעים והרגו בחרב עשרות רוצחים. כשראו הפורעים שהיהודים חדורים בעזות נפש, העמידו תותח מול שערי בית הכנסת והפגיזו אותו, ולאחר מכן טבחו אלפי יהודים. כל זה אירע ביום שלישי, ו' בתמוז, סמוך לערב.
בהמשך נתן גונטה הצורר הוראה להעמיד כמין חופה עם גג נמוך מקומת אדם, ולידה צלב גדול, באופן שכל מי שיעבור דרכה ייאלץ בהכרח להתכופף מעט ולהשתחוות לצלב. הצוררים הכריזו אל תוך בית הכנסת: "מי שרוצה להשאר בחיים, יצא ויעבור דרך החופה ונפשו תישאר לו לפליטה". קידוש השם עצום התחולל אז, כאשר מכל אלפי היהודים, אנשים נשים וטף, אף לא אחד ניגש לעבור תחת החופה, למרות הידיעה הברורה שהרשעים יהרגום באכזריות.
מסירות נפשם של היהודים הציתה עוד יותר את חמתם של הצוררים עד להשחית. הללו התפרצו כחיות זעם, רצחו וטבחו ביהודים בכידונים וסכינים ושאר כלי משחית, ונחלי דם ישראל הקדושים נשפך אז כמים בכל רחבי העיר.
שלושה ימים, ה'-ו'-ז' בתמוז, נמשכה ההריגה הגדולה הזו. הרשעים האכזריים לא נחו ולא שקטו, ועברו שוב ושוב על החללים ושסעו בגופות הקדושות, ויהי מספר ההרוגים, בעיר ומחוצה לה, שלושים אלף.
רק בודדים מתושבי אומן, שהסתתרו במערה בקרבת העיר, ניצלו. רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש ועמו עוד מספר יהודים, היו הניצולים היחידים מיהודי אומן וסביבתה. לאחר שתם מסע הרציחה, יצאו רבי דוד חזן ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות ולהביאם לקבורה, הגופות נערמו לשני גבעות גבוהות, שכוסו בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן.
כארבעים שנה לאחר מכן, ביקש רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב להיקבר דווקא באותו בית קברות, כשאחת מהטעמים הכמוסים איתו הוא רצונו להיטמן בין יהודים אלו. מורינו רבי נתן מברסלב כותב: "כמה פעמים הפליג רבינו מאוד בשבח בית החיים של אומן. ופעם ענה ואמר: אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד".
מתפללים על ציון רבינו באומן. באיזור זה טמונים 30,000 הנרצחים הקדושים
קינת אומן
לזכר הטבח האיום, כתב רבי דוד חזן את 'קינת אומן', בה הוא מתאר את המעשה הנורא ומקונן על רבבות ההרוגים. קינה זו נהגו לומר באומן בימים אלו בציבור, עד לחיסול הקהילה היהודית על ידי הקומוניסטים והנאצים ימ"ש.
וַיְקוֹנֵן דָוִד אֶת הַקִינָה הַזֹאת עַל עַם הַשֵׁם וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁנָפְלוּ בְּחָרֶב, בְּכִי נְהִי מִסְפֵּד שֶׁבֶר הַיְהוּדִים, זִכָּרוֹן לְדוֹרוֹת הַיָמִים הַבָּאִים, וּמִי הָאִישׁ הַיָרֵא וְרַךְ הַלֵבָב יְקוֹנֵן מַר וְדִמְעוֹתָיו עַל לְחָיָיו, בִּפְרַט בְּיוֹם הַיָארְצַייט.
תְּחִלַּת נְפִילָה הָיָה פֹּה אוּמַאן, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, חֲמִשָּׁה יָמִים בְּתַמּוּז הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד, הַמְּקֻבָּצִים מִכְּפָרִים וְעַיָּירוֹת חוֹנִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה סְבִיבוֹת הָעִיר, כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים נָשִׁים וְטַף, לֹא נִשְׁאַר פַּרְסָה וּלְעֵת עֶרֶב הֻבְקְעָה הָעִיר וַיַּכּוּ הַיְהוּדִים מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי שִׁשָּׁה יָמִים בְּחֹדֶשׁ הַנַּ"ל וְעוֹד יָדָם נְטוּיָה בְּיוֹם הָרְבִיעִי בְּחֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ כָּל יוֹם הָרְבִיעִי, בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הָהֲרוּגִים עֶרֶךְ שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם וְיִנְקֹם דָּמָם הַשָּׁפוּךְ בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, וּלְרַחֵם עַל פְּלֵטָתֵנוּ וּמַהֵר וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְתִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן וְאָמֵן.
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, שׁוֹמֵעַ לְשַׁוְעַת עֲגוּמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה, בְּצֵל אֵל שׁוֹכֵן מְעוֹנָה.
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמַת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה אַנְשֵׁי הַשֵּׁם הַגִּבּוֹרִים, עַם הַשֵּׁם קְהָלָהּ קְדוֹשָׁה פֹּה אוּמַאן אֲשֶׁר נָפְלוּ בִּידֵי זֵדִים הָאֲרוּרִים, הַגְּדֹלִים עִם הַקְּטַנִּים זְקֵנִים עִם נְעָרִים.
גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים גּוֹדְרִים גֶּדֶר וְעוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ, נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִשּׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ, אוֹי וַאֲבוֹי שֹׁד וָשֶׁבֶר כִּלְיוֹן וָחֶרֶץ, נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אֶרֶץ.
דָּמֹעַ תִּדְמַע עֵינֵינוּ, אוֹי לָנוּ עַל גֹּדֶל שִׁבְרֵנוּ, הֲלוֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ, כַּצֹּאן לָטֶבַח נֶחְשַׁבְנוּ הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.
הִסְכִּימוּ יַחַד זְקֵנִים וּקְטַנִּים, לְקַבֵּל דִּין שׁוֹכֵן מְעוֹנִים, מֵהֶם נִדְקָרוּ בְּכִידוֹנִים, מֵהֶם נִשְׁחֲטוּ בַּחֲלִפוֹת וְסַכִּינִים, וְנָגְעוּ דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, שׁוֹמֵעַ זֹּאת יִבְכֶּה וְיַרְבֶּה נֶהִי וְקִינִים.
וַי וַי צָוְחוּ כוּלָּם בְּקוֹל מָרָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד כִּי נִגְזְרָה גְּזֵרָה, נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַקְּדוֹשָׁה בִּמְהֵרָה, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים בְּלֵב נִדְכֶּה וְנִשְׁבָּרָה, כִּי רָאוּ גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ בְּלֵב אַכְזָרָה.
זֹאת בְּשָׁמְעִי יֶחֱרַד לִבִּי בְּחַלְחָלָה, גְּנוּחֵי גָּנַח וִילוּלֵי יְלָלָה, עַל כִּי עָרַב לֵב הַפּוֹחֲזִים לָגֶשֶׁת לִפְגֹעַ בְּעַם הַקָּדוֹשׁ שָׁם בְּבֵית הַתְּפִלָּה, סִדְרוּ לְפָנָיו אַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, בֵּית הַשֵׁם מָלֵא חֲלָלִים נוֹפְלִים לִפְנֵי בְּנֵי עַוְלָה, יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה לְמָעְלָה.
חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל כָּל הַקֹּדֶשׁ נֵזֶר וַעֲטָרָה, עוֹמְדִים צְפוּפִים בְּטַלִיתָם מְעֻטָּפִים בְּהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ וְהָעֲזָרָה, מַחֲזִיקִים בְּסִפְרֵי תּוֹרַת הַּשֵׁם וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ לַאֲחֵיהֶם בְּאֵימָה יְתֵרָה, שֶׁלֹּא לְהַחְלִיף וּלְהָמִיר דַּת אֱלֹהֵינוּ בְּצִוּוּי וּבְמוֹרָא, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה וּמָסְרוּ נַפְשָׁם לָאֵל אֲשֶׁר בָּרָא, בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים וְלִטְבֹּחַ נִמְשָׁכִים מַר צָוְחוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַשֵׁם אֱלֹהֵינוּ וְיָצְאתָה נִשְׁמָתָם בְּאֶחָד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הֵן אֶרְאֶלִים צָעֲקוּ מָרָה.
טוֹרְפִים כִּזְאֵבִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר מְחַזְּרִים, שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין דְגוֹרִים דְגוֹרִים, בְּעִרְבּוּבְיָא עִם פָּרִיצִים אֲדוֹנִים וְשָׂרִים, עַד אֲשֶׁר מָלְאוּ הָעִיר פֶּה אֶל פֶּה טְבוּחִים וּמְדֻקָּרִים, וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ עַד כִּי יָצָאוּ חוּץ לָעִיר כַּמַּיִם הַנִּגָּרִים, וּלְיָמִים נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים, וְצִוָּה הַשַּׂר לַבּוֹעֲרִים בָּעָם לְהַשְׁלִיכָם חוּץ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה נִשְׁמָטִים וְנִגְזָרִים, יֵעָזֵבוּ יַחַד לְעַיִט הָרִים וְלִבְהֵמַת הָאָרֶץ וְחַיּוֹת יְעָרִים.
יוֹם הַהוּא חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים, בְּהִקָּבֵץ עַם שְׂרִידֵי חָרֶב מִכָּל פִּנָּה וְעַבָרִים, וּמָצְאוּ וְהִנֵּה הַבִּקְעָה מְלֵאָה עֲצָמוֹת וְכַמָּה אֲלָפִים רָאשֵׁי הַגֻּלְגֹּלֶת מְנוּקָרִים, לֹא מָצְאוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם כִּי אִם רָאשֵׁי אֵבָרִים, וַיִּצְבְּרוּ אוֹתָם חֳמָרִים חֳמָרִים, וַתִּקְרְבוּ הָעֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצָמוֹ יַחַד כֻּלָּם בְּקֶבֶר אֶחָד נִקְבָּרִים, הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק יוֹצֵר הָרִים.
כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלוֹהַּ, עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ, לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ תּוֹדִיעַ, אֵל נְקָמוֹת הַשֵׁם אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ.
לָמָּה אֱלֹהִים לָנֶצַח זְנַחְתָּנוּ, עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ, רְאֵה צֹאן הָהַרוּגָה וּנְקוֹם נִקְמָתֵנוּ, הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה וְאַל תֶּחֱרַשׁ לְדִמְעוֹתֵינוּ, אַל תַּעְלֵם אָזְנֶיךָ לְרַוְחָתֵנוּ וּלְשַוְעָתֵינוּ.
מַלְאֲכֵי מַעְלָה יִבְכָּיוּן עַל דַּאֲבוֹנַי, אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבַי וִיגוֹנַי, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי, כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ לְפָנַי, עַד מָתַי רְשָׁעִים, אֲדֹנָי.
נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת וּבָנוֹת הַיְקָרוֹת הָעַנּוּגִים וְהָרַכִּים, הֶרוֹתֵיהֶם בָּקְעוּ מִבֵּין רַגְלֵיהֶם שִׁלְיָא וְלָדוֹת מַפְרִיחִים, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת הַיָּפוֹת עֲרוּמִים מֻטָּלִים וּמֻשְׁלָכִים, הַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם בְּפִי הַכְּלָבִים נִמְשָׁכִים, לְעֵינֵיהֶם יוּבָלוּ לָטֶבַח כִּטְלָאִים וּגְדָיִים יוֹנְקִים וְעוֹלְלֵי טִפּוּחִים, עַל חֵיק אִמּוֹתָם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים וּנְקוּרֵי מוֹחִים, יֵרָצוּ לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַשֵׁם רֵיחַ נִיחוֹחִים.
סִפְרֵי תּוֹרוֹת הַטְּהוֹרִים וְהַקְּדוֹשִׁים קָרְעוּ וְגָזְרוּ לִגְזָרִים בְּבִזָּה וּבְיוּשִׁים, כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת קְצוּצֵי תְּפִלִּין סָבִיב לַמָּקוֹם הַקְּדֻשָּׁה נִזְרָקִים וְנִדְרָסִים, רְאֵה הַשֵׁם וְהַבִּיטָה חֶרְפַּת תּוֹרָתֵנוּ הַנְּתוּנָה בְּסִינַי בְּלַהֲבַת אִישִׁים.
עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה, אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי אֲבֵדַת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם בְּנֵי עֲלִיָּה, וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.
פַּלְגֵי מַיִם יֵרְדוּ וְעֵינֵינוּ מְקַלְּחִים וְנוֹבְעִים. תִּכָּתֵב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן מִסְפֵּד מַר קוֹבְעִים, עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה צֹאן קָדָשִׁים כַּמָּה יְלָדִים לִפְנֵי הַצַּר מַכִּירִים הַפּוֹחֲזִים וְיוֹדְעִים, וּמִשְׁתַּטְּחִים וּמִתְחַנְּנִים לִפְנֵיהֶם וְחַיֵּיהֶם בְּפִיהֶם תּוֹבְעִים, וְהֵמָּה נֶהֶפְכוּ לְאַכְזָר חוֹטְפִים הַיְלָדִים וְזוֹרְקִים אוֹתָם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְרָאשֵׁיהֶם נִבְקָעִים, וַיַּז נִצְחָם עַל לְבוּשִׁים נִגְאָלִים וּבְדָמָם נִטְבָּעִים, רִשּׁוּמָם נִיכָּרוּ עַל כּוֹתְלֵי הַהֵיכָל אֲשֶׁר הָיוּ מִדָּמָם צְבוּעִים, דּוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זְכוֹר עִם עֲקֵדַת יִצְחָק וְהַדָּמִים מוֹדִיעִים.
צָרוֹת זוֹ לְזוֹ תּוֹכְפוֹת וְחוֹבְרוֹת, יַד הַשֵׁם נָגְעָה גַם בִּקְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ טוּטִיוֹב – הַלְטֶה – בַּלְטֶה – טוּטְשִׁין – פַּאוֹלוֹוִיטְשְׁ – רַשְׁקוֹב – מַרְקוּפְּקֶי, פִּתְאוֹם יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכּוֹרֵת, וְאַף בִּשְׁאַר קְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת וּכְפָרִים לֹא יָדַעְתִּי סְפוֹרוֹת, וּבִזְמַן קָרוֹב הוֹסִיף הַשֵׁם יָגוֹן עַל יְגוֹנִי, בְּעִיר "לִיסְנְקֶא" וּבִכְּפָר "מֶעדְנִיטְשְׁקִי" מְקֻבָּצִים נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עַל מִצְוַת בְּרִית מִילָה מִכְּפָרִים וְעַיָּירוֹת, נָפְלוּ הַפּוֹחֲזִים עֲלֵיהֶם וְנֶהֶרְגוּ הֵמָּה וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם בְּמִיתוֹת אַכְזָרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת וַחֲמוּרוֹת, הַעַל אֵלֶּה לֹא תִּפְקֹד יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.
קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם כֹּל עוֹבְרֵי אוֹרַח מֵעָרִים הָרְחוֹקוֹת מוֹלִיכֵי הַסְּחוֹרוֹת, וּמִדַּלַּת הָעָם מְבַקְשִׁים אֹכֶל לְנַפְשָׁם הַמַּחְזִירִים בְּעַיָרוֹת, פִּתְאוֹם נִקְנְסָה עֲלֵיהֶם מִיתוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת, בְּכָל מְדִינַת אוּקְרַיְנָא מְטֻעָנֵי חֶרֶב מֻשְׁלָכִים, בַּשָּׂדוֹת בְּשִׂיחִים וּבַמְּעָרוֹת, וְאַף בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים מִתְגּוֹלְלִים בַּדָּם בְּתוֹךְ הַמְסִלּוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם קְבוּרוֹת, וְנִשְׁאֲרוּ בְּנֵיהֶם יְתוֹמִים וּנְשֵׁיהֶם עֲגוּנוֹת צְרוּרוֹת, וַיִּקְרָא הַשֵׁם צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד לְדוֹרוֹת.
רַחֵם נָא עַל פְּלֵיטַת צֹאן עַמֶּךָ, כִּי הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם עָלֶיךָ, מַלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ, וְתֹאמַר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.
שׁוֹמְרֵי יְרוּשָׁלַיִם הַמֻּפְקָדִים עַל הַחוֹמוֹת, הַמַּזְכִּירִים אֶת הַשֵׁם אַל יִּהְיוּ לָכֶם דּוֹמוֹת, תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ מִלְּהַזְכִּיר אוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת, כִּי שְׁקוּלָה מִיתָתָם לִשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ לְדַמּוֹת, וְלָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים הַמַּסְתִּיר נְשָׁמוֹת.
תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ לְעוֹלָמִים, נִשְׁמָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים יִהְיוּ צְרוּרִים וַחֲתוּמִים, יַעֲלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד עַתִּיק יוֹמִין בַּנְּעִימִים, יָנוּחוּ יַעַמְדוּ לְקֵץ הַיָּמִין בֵּין יְשָׁרִים וּתְמִימִים, אָמֵן וְאָמֵן.